ד וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֗ם לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְדִבַּרְתָּ֥ בִדְבָרַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃ ה כִּ֡י לֹא֩ אֶל־עַ֨ם עִמְקֵ֥י שָׂפָ֛ה וְכִבְדֵ֥י לָשׁ֖וֹן אַתָּ֣ה שָׁל֑וּחַ אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃ ו לֹ֣א ׀ אֶל־עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ וְכִבְדֵ֣י לָשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֖ע דִּבְרֵיהֶ֑ם אִם־לֹ֤א אֲלֵיהֶם֙ שְׁלַחְתִּ֔יךָ הֵ֖מָּה יִשְׁמְע֥וּ אֵלֶֽיךָ׃ ז וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּֽי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּ֚י כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה׃ ח הִנֵּ֨ה נָתַ֧תִּי אֶת־פָּנֶ֛יךָ חֲזָקִ֖ים לְעֻמַּ֣ת פְּנֵיהֶ֑ם וְאֶֽת־מִצְחֲךָ֥ חָזָ֖ק לְעֻמַּ֥ת מִצְחָֽם׃ ט כְּשָׁמִ֛יר חָזָ֥ק מִצֹּ֖ר נָתַ֣תִּי מִצְחֶ֑ךָ לֹֽא־תִירָ֤א אוֹתָם֙ וְלֹֽא־תֵחַ֣ת מִפְּנֵיהֶ֔ם כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃
֍ ֍ ֍
(ד) וַיֹּאמֶר אֵלָי ציווי נוסף, בֶּן אָדָם, לֶךְ בֹּא אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הנמצאים בגלות בבל, וְדִבַּרְתָּ בִדְבָרַי אֲלֵיהֶם – תאמר להם את דברי הנבואה בלשון שקיבלת, והיינו בלשון הקודש, ולא בלשון כשדים שהיו העם רגילים בה.
(ה) כִּי לֹא אֶל עַם עִמְקֵי שָׂפָה וְכִבְדֵי לָשׁוֹן אַתָּה שָׁלוּחַ, שאינם מבינים לשון הקודש, אלא אתה שלוח אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל, המבינים את לשון הקודש.
(ו) ואינך צריך לדבר בלשון כשדים כדי שיבינו הגויים את דבריך, כי לֹא שלחתיך אֶל עַמִּים רַבִּים, עִמְקֵי שָׂפָה וְכִבְדֵי לָשׁוֹן, אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם – שאינך מבין את שפתם, לא אליהם שלחתיך ולכן אינך צריך ללמוד את שפתם ולדבר בה, ואמנם, מוסיף ה' ואומר לנביא, אִם לֹא אֲלֵיהֶם שְׁלַחְתִּיךָ – אף על פי שלא שלחתיך אל הגויים, וגם אינך מדבר בשפה שהם מבינים, אף על פי כן תראה שהֵמָּה [-הגויים] יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ, כאשר תיוודע להם נבואתך.
(ז) ולעומת זאת, וּבֵית יִשְׂרָאֵל, שאליהם נשלחת ובשפתם תתנבא, הם לֹא יֹאבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלֶיךָ, ואין זה מחמת שאינם מבינים את דבריך, אלא כִּי אֵינָם אֹבִים [-רוצים] לִשְׁמֹעַ אֵלָי, ולכן יאמרו שאינם מבינים את לשונך, כִּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל חִזְקֵי מֵצַח להכחיש את הראיות והמופתים שיביא להם הנביא, וּקְשֵׁי לֵב הֵמָּה, ולא יתייראו מהעונשים והפורעניות שהנביא מתנבא אליהם.
(ח) הִנֵּה נָתַתִּי אֶת פָּנֶיךָ חֲזָקִים לְעֻמַּת פְּנֵיהֶם, כדי שלא תתיירא מהם. וְאֶת מִצְחֲךָ נתתי חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם, כדי שלא תתבייש מהם.
(ט) כְּשָׁמִיר חָזָק מִצֹּר – כמו תולעת השמיר, שהיא בוקעת בדרך סגולית את האבן שהיא הולכת עליה, אף שבאמת מצד כוחותיה הטבעיים היא חלשה מהאבן, כך נָתַתִּי את מִצְחֶךָ לעומתם, שתנצח אותם ותתגבר עליהם בדרך סגולית, ולכן לֹא תִירָא אוֹתָם שיעשו לך רעה, וְלֹא תֵחַת מִפְּנֵיהֶם – אל תשפילת את עצמך בפניהם מחמת היותם רבים ונכבדים, כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה, והרי הם בטלים כנגדך.
