כא אֵיכָה֙ הָֽיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶֽאֱמָנָ֑ה מְלֵֽאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים׃ כב כַּסְפֵּ֖ךְ הָיָ֣ה לְסִיגִ֑ים סָבְאֵ֖ךְ מָה֥וּל בַּמָּֽיִם׃ כג שָׂרַ֣יִךְ סֽוֹרְרִ֗ים וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹֽא־יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם׃ כד לָכֵ֗ן נְאֻ֤ם הָֽאָדוֹן֙ ה֣' צְבָא֔וֹת אֲבִ֖יר יִשְׂרָאֵ֑ל ה֚וֹי אֶנָּחֵ֣ם מִצָּרַ֔י וְאִנָּֽקְמָ֖ה מֵאֽוֹיְבָֽי׃ כה וְאָשִׁ֤יבָה יָדִי֙ עָלַ֔יִךְ וְאֶצְרֹ֥ף כַּבֹּ֖ר סִיגָ֑יִךְ וְאָסִ֖ירָה כָּל־בְּדִילָֽיִךְ׃ כו וְאָשִׁ֤יבָה שֹֽׁפְטַ֨יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹֽעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶֽאֱמָנָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כא) מפסוק זה והלאה מתנבא הנביא על העיר ירושלים: מתאר הנביא דרך מליצה אדם הבא לירושלים, וזוכר אותה כעיר הנמצאת בתכלית הצדק והאמונה, ותמה על כך שנהפכו כולם לרשעים בבת אחת, ואומר כלפי העבירות שבין אדם למקום, אֵיכָה הָיְתָה ירושלים לְזוֹנָה, הבוגדת באלוקיה, והלא כעת ממש היתה ירושלים קִרְיָה נֶאֱמָנָה לה', ואיך בבת אחת נהפכה ממקום שהוא בתכלית האמונה למקום של חטא ועוון. ולגבי הנהגות שבין אדם לחבירו תמה הרואה, מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט – הרי היתה ירושלים מלאה במשפט אמת והגון בכל מקום, ולא היה זה לפני זמן רב, אלא צֶדֶק יָלִין בָּהּ – רק בליל אמש לָן בה הצדק, ושהה בה עד אור הבוקר, וְעַתָּה, בלילה הבא, כבר ילינו בה מְרַצְּחִים, והלא גם אם אדם ועיר צדיקים עשויים להרשיע, אין השינוי נעשה בבת אחת, ואיך כאן השתנו בתכלית השינוי בבת אחת.
(כב) וכנגד תמיהתו של הבא לירושלים משיב לו הנביא, אכן לא נעשה השינוי בפעם אחת ובבת אחת, אלא מזה זמן רב נטו אט אט מדרך הישר, כי בתחילה כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים – היו מערבים סיגי מתכת פשוטה בתוך הכסף, סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם – ואת היין היו מערבים במים, והיו עוונות אלו קלים בעיניהם, ומזה יצאו מדחי אל דחי עד שהגיעו לרצוח נפשות.
(כג) והסיבה הראשונה לעוונות העם היתה הנהגת ראשיהם, כי שָׂרַיִךְ היו סוֹרְרִים – סרו מדרך הישר, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים – והתחברו אל הגנבים, לחלוק עמהם בגניבות, כדי שיעלימו עין ולא יענישו אותם, ואמנם דבר זה לא היה אצל כל השרים, אלא רק אצל חלקם, אבל כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד – באהבת השוחד הושוו כל השרים, כי לא היה ביניהם אפילו אחד שלא אהב שוחד, ומחמת שאהב השר והדיין את השוחד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים – נעשה רודף 'שלום', כלומר, כיון שקיבל שוחד משני הצדדים לא יכל לפסוק את הדין לשום צד, אלא עשה פשרה ביניהם, כדי שכל אחד יחשוב שהרויח במה שנתן שוחד, ולא דנו כלל את הדינים לאמיתם, אלא היו רדופים בעשיית פשרות שלא כדין. אמנם את היָתוֹם, שלא נתן שוחד, לֹא יִשְׁפֹּטוּ, אף על פי שמצד הדין בית דין נחשב כ'אביהם של יתומים', ומוטל על הדיינים לשפוט את משפטם של היתומים ולדאוג להם, והם לא עשו זאת מחמת שלא היה ליתומים שוחד לתת להם, ואף על פי שדיני היתום אינם קשים וסבוכים, בכל זאת לא שפטוהו, וְרִיב אַלְמָנָה, שדיני גביית כתובתה קשים ומורכבים, לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם כלל.
(כד) כעת מסדר הנביא את דרך הרפואה שיעשה ה' לירושלים, וכדרך הרופא המומחה שתחילה מרפא את המחלה עצמה, ואחר כך יסיר גם את הסיבות למחלה, כדי שלא יחלו שוב, לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן [שכולם עבדיו, וראויים לעונש על מרידתם] ה' צְבָאוֹת [שכל צבאות מעלה ומטה בידיו, להעניש את החוטאים], אֲבִיר יִשְׂרָאֵל, הוֹי, אֶנָּחֵם מִצָּרַי, כביכול אקבל תנחומים על האבל של צוררי, שהם העוברים על עבירות שבין אדם לחבירו, שאמנם אינם 'אויבי ה", כיון שעושים עבירות אלו להנאתם, ולא להכעיס, אך צוררים הם לה' בעבירות אלו, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי, שהם הכופרים בה' ומכחישים את כוחו ויכולתו, שבהם ינקום ה', ועל ידי שיסיר ה' את המרצחים והכופרים מירושלים, ירפאנה ממחלתה.
(כה) וכדי להמשיך ולהסיר את הסיבה לחטאים אלו, ממשיך את ענין החטא שפתח בו, שהיו מערבים סיגי מתכת בכספם, וזה היה מעוונותיהם הראשונים, וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ פעם אחר פעם, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ – עד שאברר ואבדיל את הסיגים מהכסף, ואחרי שיהיו כל מין בפני עצמו, וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ – אסיר את המתכות הגרועות מהעולם לגמרי, שלא ימצאו המזייפים מתכות אלו לערבם בכסף [והנמשל הוא גם על אנשי ירושלים עצמם, שלאחר שיבדיל את הרשעים מהצדיקים, יכרית את הרשעים לגמרי ויסלקם מהעולם].
(כו) ומאחר והסיבה הראשונה לכל החטאים היתה השופטים הרשעים, וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ, השופטים בין אדם לחבירו, כְּבָרִאשֹׁנָה, שהיתה מלאת משפט צדק, וְיֹעֲצַיִךְ, היועצים בענינים שבין אדם למקום, כְּבַתְּחִלָּה, שהיתה קריה נאמנה, אַחֲרֵי כֵן, שיהיו שופטייך כבראשונה, יִקָּרֵא לָךְ שוב עִיר הַצֶּדֶק, בענינים שבין אדם לחבירו. ואחרי שיהיו יועצייך כבתחילה, יקרא לך שוב קִרְיָה נֶאֱמָנָה, בדברים שבין אדם למקום.
