ה אָ֤ז יְדַבֵּ֣ר אֵלֵ֣ימוֹ בְאַפּ֑וֹ וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְבַֽהֲלֵֽמוֹ׃ ו וַֽ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י עַל־צִ֝יּ֗וֹן הַר־קָדְשִֽׁי׃ ז אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק יְֽהוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ׃ ח שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַֽחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּֽתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃
֍ ֍ ֍
(ה) אָז, בעת שתתמלא סאתם, יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ – כביכול ידבר עמהם ה' בכעס, על ידי עונשים גדולים, וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ – יבהיל אותם בחרון אף, ואז יאמר להם ה' את הדברים הבאים.
(ו) הרי באותו זמן שאתם רוגשים למרוד במלכות בית דוד, וַאֲנִי נָסַכְתִּי [-הגדלתי] את מַלְכִּי, הוא דוד המלך [ו'מלכי' האמור כאן אינו המלך השולט עלי, אלא 'המלך שלי', שאני מיניתי והמלכתי אותו] עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי, כי על ידי מרידתכם יתגלה שהוא הנמשח עַל יָדִי למלוך על ציון הר קדשי.
(ז) ועתה אומר דוד המלך עצמו את ביאור מעשיו, אֲסַפְּרָה אֶל חֹק – אספר ואבאר את החוק שעל ידו יש לי כח וזכות לכבוש את כל הגויים, כי יְיָ, שהוא ברא את העולם וכל יושביו, הוא שאָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה, וכאילו אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, ביום זה שמרדו בו הגויים, ביום זה עצמו נתן לו ה' כח וזכות למשול בכל גויי הארץ, כבן המושל בנכסי אביו.
(ח) שְׁאַל [-תבקש] מִמֶּנִּי כל מה שתרצה, וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, כמו בן הנוחל את נכסי אביו, כך אנחיל לך את כל הגוים שתרצה, אך לא יהיו הם רק כירושה השייכת לך, שיתכן שהיא במקום רחוק שאינך יכול להגיע אליו, אלא וַאֲחֻזָּתְךָ – יהיו אחוזים ותפוסים בידך ממש, ולא רק הגוים הסמוכים אליך, אלא כל אַפְסֵי אָרֶץ – הגוים שבקצוות הארץ.
