יח יַצִּילֵ֗נִי מֵאֹֽיְבִ֥י עָ֑ז וּ֝מִשֹּֽׂנְאַ֗י כִּֽי־אָמְצ֥וּ מִמֶּֽנִּי׃ יט יְקַדְּמ֥וּנִי בְיוֹם־אֵידִ֑י וַֽיְהִי־יְהוָ֖ה לְמִשְׁעָ֣ן לִֽי׃ כ וַיּֽוֹצִיאֵ֥נִי לַמֶּרְחָ֑ב יְ֝חַלְּצֵ֗נִי כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃ כא יִגְמְלֵ֣נִי יְהוָ֣ה כְּצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י יָשִׁ֥יב לִֽי׃ כב כִּֽי־שָׁ֭מַרְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־רָ֝שַׁ֗עְתִּי מֵֽאֱלֹהָֽי׃ כג כִּ֣י כָל־מִשְׁפָּטָ֣יו לְנֶגְדִּ֑י וְ֝חֻקֹּתָ֗יו לֹֽא־אָסִ֥יר מֶֽנִּי׃
֍ ֍ ֍
(יח) אמנם אויבי אשר ראו שנשטפתי במים, ויש לי תקוה לצאת מהם, עמדו וחיכו לי על שפת המים, כדי לתופסני כשאצא משם, אך ה' יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז, וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי.
(יט) הצילני מאויבי אשר יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי – רצו להקדים אותי בצאתי מהנהר ולהטביעני שנית, וַיְהִי יְיָ לְמִשְׁעָן לִי.
(כ) וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב, למקום שבו לא יוכלו אויבי להגיע אלי, יְחַלְּצֵנִי – הצילני ה' מכל הצרות הללו, כִּי חָפֵץ בִּי.
(כא) עתה מתאר את הזמנים שבהם ניצל בהשגחה פרטית וגלויה, מחמת מעשיו הטובים, וישועות אלו היו ישועות מושלמות, שלא גרמו לצרות אחרות, יִגְמְלֵנִי יְיָ כְּצִדְקִי – כמעשי הטובים, שקיימתים ב'קום ועשה', כְּבֹר יָדַי – כנקיות ידי, שנמנעתי מלחטוא ב'שב ואל תעשה', יָשִׁיב לִי.
(כב) כי המעשים הטובים שעשיתי לא היו מחמת הנימוס והשכל, אלא כִּי שָׁמַרְתִּי את הדרכים הללו מחמת שהם דַּרְכֵי יְיָ. וכן מה שנמנעתי מלחטוא לא היה מחמת שהטבע שלי אינו מושך אותי אל הרוע, אלא וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי – נמנעתי מלהיות רשע וחוטא רק מחמת אלוהי, ולכן גם כשיצרי הסיתני לחטוא, נמנעתי מכך.
(כג) כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי – כל הדברים שהם 'משפט', ומובנים לפי השכל האנושי, העמדתים כאילו הם עומדים מולי, מבחוץ, ולא בתוך שכלי, כי לא קיימתים מחמת שהשכל מחייב כן, אלא מחמת שזהו ציווי ה'. וְחֻקֹּתָיו – ואילו את ה'חוקים', שהם דברים שאין השכל משיג את טעמם, הכנסתי לתוך ליבי כאילו הם דברים שהשכל מחייב אותם, ולכן לֹא אָסִיר מֶנִּי, אלא יהיו מושרשים בליבי ובנפשי.
