כד וָֽאֱהִ֣י תָמִ֣ים עִמּ֑וֹ וָֽ֝אֶשְׁתַּמֵּ֗ר מֵֽעֲו͏ֹנִֽי׃ כה וַיָּֽשֶׁב־יְהוָ֣ה לִ֣י כְצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו׃ כו עִם־חָסִ֥יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם־גְּבַ֥ר תָּ֝מִ֗ים תִּתַּמָּֽם׃ כז עִם־נָבָ֥ר תִּתְבָּרָ֑ר וְעִם־עִ֝קֵּ֗שׁ תִּתְפַּתָּֽל׃ כח כִּֽי־אַ֭תָּה עַם־עָנִ֣י תוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינַ֖יִם רָמ֣וֹת תַּשְׁפִּֽיל׃
֍ ֍ ֍
(כד) עד שהגעתי לדרגה נעלה יותר, וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ – הייתי שלם עם רצון ה', באופן שלא היתה שום התנגדות בכוחות גופי ושכלי לרצון ה', וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנִי – וממילא הייתי נשמר מעוונות, כי כבר תכונות גופי ושכלי שמרו עלי מלהתאוות לחטא.
(כה) וַיָּשֶׁב יְיָ לִי כְצִדְקִי, כְּבֹר יָדַי – כנקיות ידי לְנֶגֶד עֵינָיו, כלומר, שלא הביט ה' על המעשים רק כפי שנעשו בפועל, אלא כפי שהם 'לנגד עיניו', שהוא צופה ומביט בעמקי הלב, ויודע מהיכן צמחו כל המעשים הללו.
(כו) עתה מבאר דוד את עניני ההנהגה האלוהית עם בני האדם, כי לפעמים נוהג ה' עם האדם בדרך מידה כנגד מידה, באופן שעִם חָסִיד, המקיים את המצוות בחסידות, יותר מכפי חיובו, תִּתְחַסָּד, לעשות עמו חסדים. עִם גְּבַר תָּמִים, העושה את המצוות בתמימות ובשלימות, כפי חיובו, תִּתַּמָּם, לנהוג עמו באותה מידה.
(כז) עִם נָבָר – עם אדם הנוהג בנקיות ונזהר מלעשות רע, תִּתְבָּרָר, לנהוג עמו באותה מידה. וְעִם עִקֵּשׁ – המהלך בדרך עקומה, תִּתְפַּתָּל – תנהג עמו גם כן בדרך עקומה ופתלתלה.
(כח) אמנם לפעמים נוהג ה' עם בני האדם בהיפך מהכנתם, כִּי אַתָּה, עַם עָנִי, תוֹשִׁיעַ. וְעֵינַיִם רָמוֹת, של המתגאה ומגביה את עצמו, תַּשְׁפִּיל.
