שבת
כ"ו תמוז התשפ"ו
שבת
כ"ו תמוז התשפ"ו

חיפוש בארכיון

שיעור 65, ספר דברי הימים א, פרק טו, כג-כט

כג וּבֶֽרֶכְיָה֙ וְאֶלְקָנָ֔ה שֹֽׁעֲרִ֖ים לָֽאָרֽוֹן׃ כד וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַֽעֲמָשַׂ֡י וּ֠זְכַרְיָהוּ וּבְנָיָ֤הוּ וֶֽאֱלִיעֶ֨זֶר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מַחְצְרִים֙ בַּחֲצֹ֣צְר֔וֹת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֑ים וְעֹבֵ֤ד אֱדֹם֙ וִֽיחִיָּ֔ה שֹֽׁעֲרִ֖ים לָֽאָרֽוֹן׃ כה וַיְהִ֥י דָוִ֛יד וְזִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְשָׂרֵ֣י הָֽאֲלָפִ֑ים הַהֹֽלְכִ֗ים לְֽהַעֲל֞וֹת אֶת־אֲר֧וֹן בְּרִית־יְהוָ֛ה מִן־בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם בְּשִׂמְחָֽה׃ כו וַֽיְהִי֙ בֶּעְזֹ֣ר הָֽאֱלֹהִ֔ים אֶ֨ת־הַלְוִיִּ֔ם נֹֽשְׂאֵ֖י אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֑ה וַיִּזְבְּח֥וּ שִׁבְעָֽה־פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃ כז וְדָוִ֞יד מְכֻרְבָּ֣ל ׀ בִּמְעִ֣יל בּ֗וּץ וְכָל־הַלְוִיִּם֙ הַנֹּֽשְׂאִ֣ים אֶת־הָֽאָר֔וֹן וְהַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים וּכְנַנְיָ֛ה הַשַּׂ֥ר הַמַּשָּׂ֖א הַמְשֹֽׁרְרִ֑ים וְעַל־דָּוִ֖יד אֵפ֥וֹד בָּֽד׃ כח וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל מַֽעֲלִים֙ אֶת־אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֔ה בִּתְרוּעָה֙ וּבְק֣וֹל שׁוֹפָ֔ר וּבַחֲצֹֽצְר֖וֹת וּבִמְצִלְתָּ֑יִם מַשְׁמִעִ֕ים בִּנְבָלִ֖ים וְכִנֹּרֽוֹת׃ כט וַיְהִ֗י אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה בָּ֖א עַד־עִ֣יר דָּוִ֑יד וּמִיכַ֨ל בַּת־שָׁא֜וּל נִשְׁקְפָ֣ה ׀ בְּעַ֣ד הַֽחַלּ֗וֹן וַתֵּ֨רֶא אֶת־הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ מְרַקֵּ֣ד וּמְשַׂחֵ֔ק וַתִּ֥בֶז ל֖וֹ בְּלִבָּֽהּ׃

 

֍              ֍            ֍

 

(כג) וּבֶרֶכְיָה וְאֶלְקָנָה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן, כלומר, הולכים אחרי הארון כ'שוערים', להפסיק בין הארון לבין שאר הלויים שהלכו אחרי הארון.

(כד) וּשְׁבַנְיָהוּ, וְיוֹשָׁפָט, וּנְתַנְאֵל, וַעֲמָשַׂי, וּזְכַרְיָהוּ, וּבְנָיָהוּ, וֶאֱלִיעֶזֶר, הַכֹּהֲנִים, מַחְצְרִיםבַּחֲצֹצְרוֹת לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְעֹבֵד אֱדֹם וִיחִיָּה הלכו לפני הארון, שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן – מפסיקים כ'שוערים' בין הארון לבין שבעת הכהנים התוקעים בחצוצרות.

(כה) וַיְהִי דָוִיד, וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים, הַהֹלְכִים לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה מִן בֵּיתעֹבֵד אֱדֹם, בְּשִׂמְחָה.

(כו) וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה, כשהלכו ששה צעדים, וַיִּזְבְּחוּשִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים.

(כז) וְדָוִיד מְכֻרְבָּל [-עטוף] בִּמְעִיל בּוּץ [-פשתן], וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן, וְהַמְשֹׁרְרִים,וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים – הממונה על המשוררים, כולם היו עטופים במעילים, וְעַלדָּוִיד היה גם אֵפוֹד בָּד, כדרך הכהנים.

(כח) וְכָל יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר, וּבַחֲצֹצְרוֹת, וּבִמְצִלְתָּיִם,מַשְׁמִעִים קול בִּנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת.

(כט) וַיְהִי אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה בָּא עַד עִיר דָּוִיד, וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אשת דוד נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן,וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק לפני הארון, וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ, בחושבה שאין מן הראוי שמלך ישראל יקל בכבודו כל כך.

https://2halachot.org/halacha/שיעור-1-ספר-דניאל-פרק-א-א-ב