י אֱהִ֤י מַלְכְּךָ֙ אֵפ֔וֹא וְיוֹשִֽׁיעֲךָ֖ בְּכָל־עָרֶ֑יךָ וְשֹׁ֣פְטֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ תְּנָה־לִּ֖י מֶ֥לֶךְ וְשָׂרִֽים׃ יא אֶֽתֶּן־לְךָ֥ מֶ֨לֶךְ֙ בְּאַפִּ֔י וְאֶקַּ֖ח בְּעֶבְרָתִֽי׃ יב צָרוּר֙ עֲוֹ֣ן אֶפְרָ֔יִם צְפוּנָ֖ה חַטָּאתֽוֹ׃ יג חֶבְלֵ֥י יֽוֹלֵדָ֖ה יָבֹ֣אוּ ל֑וֹ הוּא־בֵן֙ לֹ֣א חָכָ֔ם כִּי־עֵ֥ת לֹֽא־יַעֲמֹ֖ד בְּמִשְׁבַּ֥ר בָּנִֽים׃
֍ ֍ ֍
(י) והלא ההשחתה נגרמה לכם מחמת שאין לכם מלך, כי באותו זמן מלך עליהם הושע בן אלה, והוא נמנע מלעבוד את העגלים כשאר מלכי ישראל, ומחמת כן הלשינו עליו עובדי העגלים ומסרוהו ליד מלך אשור, אֱהִי מַלְכְּךָ – וכי אני אהיה מלכך להושיעך ממלך אשור, אֵפוֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ בְּכָל עָרֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ – תחפש בכל עריך ובכל שופטיך היכן תמצא מלך שיושיע אותך, אֲשֶׁר אָמַרְתָּ תְּנָה לִּי מֶלֶךְ וְשָׂרִים – כי אתם מאסתם במלכות שמים שהיתה בזמן השופטים, וביקשתם מלך בשר ודם שימלוך עליכם, ואם כן תחפש לך מלך שיושיע אותך מיד מלך אשור.
(יא) אֶתֶּן לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי – בשעה שנתתי לך מלך בזמן שמואל הנביא, היה זה בכעס, כיון שידעתי שסופכם להתחלק לשתי ממלכות ולעבוד את העגלים, וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי – והושע בן אלה, שהיה המלך האחרון שמלך על ישראל היה טוב מהמלכים שלפניו, ומצד מעשיו לא היה ראוי לעונש, ורק מחמת הכעס שהיה לה' על כל העם לקח ממנו את המלכות.
(יב) צָרוּר עֲוֹן אֶפְרָיִם – אפרים שומר את עוונו ואינו רוצה לחזור בתשובה, צְפוּנָה – שמורה אצלו חַטָּאתוֹ.
(יג) ומחמת שאינם חוזרים בתשובה, גם כשהגיע העת שתתחדש האומה מחמת רוב הצרות שעברו עליהם, וכבר חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבֹאוּ לוֹ, וממשיל את הצרות שלפני הגאולה לחבלי הלידה הקודמים ללידה עצמה, אבל הוּא בֵן לֹא חָכָם, כי לכל הנולדים יש את החכמה לצאת מהרחם בעת הלידה, כִּי עֵת – גם כשהגיעה העת ללידה, לֹא יַעֲמֹד בְּמִשְׁבַּר בָּנִים – לא יעמוד על המשבר, מקום עמידתם של הבנים הנולדים, אלא ישאר כנפל במעי אימו, והנמשל בזה הוא שעל אף שעברו עליו הצרות הקודמות לגאולה, ואם היה חכם היה חוזר בתשובה ונגאל, הרי הוא אינו חוזר בתשובה, ונמצא שכל הצרות שעברו עליו היו לשוא, כחבלי לידה שאין לאחריהם לידה.
