(יט) וַיֹּֽאמְר֨וּ כָל־הָעָ֜ם אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד־עֲבָדֶ֛יךָ אֶל־ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל־נָמ֑וּת כִּֽי־יָסַ֤פְנוּ עַל־כָּל־חַטֹּאתֵ֨ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ׃ (כ) וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־הָעָם֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָֽרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל־תָּס֨וּרוּ֙ מֵאַֽחֲרֵ֣י ה֔' וַֽעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת־ה֖' בְּכָל־לְבַבְכֶֽם׃ (כא) וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י ׀ אַֽחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה׃
֍ ֍ ֍
(יט) עתה הבינו ישראל כי אכן נהגו שלא כראוי כלפי שמואל וכלפי ה' בבקשם להם מלך, וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל, הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ, וְאַל נָמוּת, כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה, לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ.
(כ) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, אַל תִּירָאוּ – אל תפחדו, כי אם היה ה' קוצף עליכם ללא סיבה, היה לכם להתיירא מדוע השתנתה הנהגתו עימכם לרעה, אבל עתה אין הדבר כן, אלא אַתֶּם במעשיכם עֲשִׂיתֶם לעצמכם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת, ולא השתנה רצון ה' להיטיב לכם כאשר תלכו אחריו, אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי ה', אלא וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' בְּכָל לְבַבְכֶם – עבודה מאהבה, שלא על מנת לקבל שכר, ואף אם תדעו שתוכלו להשיג תועלת בעבודה זרה לא תעבדוה, מחמת אהבת ה'.
(כא) ומלבד זאת, וְלֹא תָּסוּרוּ – אין לכם כלל לסור מאחרי עבודת ה' לעבוד עבודה זרה, שהרי לא תמצאו בהם תועלת כלל, כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ, אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ שום תועלת, וְלֹא יַצִּילוּ אתכם משום רעה, ואף בדרך סגולית לא יועילו, כִּי תֹהוּ הֵמָּה לגמרי.
