כד כִּ֠י לֹ֣א יִֽהְיֶ֥ה ע֛וֹד כָּל־חֲז֥וֹן שָׁ֖וְא וּמִקְסַ֣ם חָלָ֑ק בְּת֖וֹךְ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ כה כִּ֣י ׀ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֲדַבֵּר֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וְיֵ֣עָשֶׂ֔ה לֹ֥א תִמָּשֵׁ֖ךְ ע֑וֹד כִּ֣י בִֽימֵיכֶ֞ם בֵּ֣ית הַמֶּ֗רִי אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וַֽעֲשִׂיתִ֔יו נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
֍ ֍ ֍
(כד) ומבאר עתה מדוע לא ימשלו משל זה בישראל, כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד כָּל חֲזוֹן שָׁוְא – חזון הנראה בכוכבים, שהוא שקר, וּמִקְסַם חָלָק – ולא קסם הנעשה על ידי חכמים, המחליקים לשונם אל העם, בְּתוֹךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל, אלא תהיה רק נבואה, שהיא אמת.
(כה) והטעם לכך, כי החוזים בכוכבים אינם יכולים לדעת ולהקיף את כל הענינים התלויים זה בזה, ולכן אף כשהם רואים כוכב מסוים המורה על דבר מסוים, יתכן שיש סיבה טבעית אחרת שתבטל את הוראתו, אבל בדברי הנבואה לא יתכן הדבר, כִּי אֲנִי ה' אֲדַבֵּר על ידי הנביא שתבוא הרעה בזמן מסוים, שלא בדרכי הטבע אלא בהשגחה פרטית, ואין הדבר תלוי בסיבות אחרות, ורצון ה' לא ישתנה, וכיון שהדיבור עצמו של ה' הוא היוצר את התוצאה, לכן אודיע לנביא אֵת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר באותו זמן, וְיֵעָשֶׂה הדבר מיד, לֹא תִמָּשֵׁךְ עוֹד הגזירה לזמנים רחוקים, כי אין הדבר תלוי בסיבות אחרות מלבד רצון ה' וגזירתו. ואמנם לפעמים יבטל ה' את גזירתו הרעה מפני שחזרו העם בתשובה, אך גם דבר זה לא יהיה כאן, כִּי בִימֵיכֶם, בֵּית הַמֶּרִי, שאין תקוה שתשובו בתשובה, כי התמלאה סאת עוונותיכם, אֲדַבֵּר דָּבָר וַעֲשִׂיתִיו, כי אצל ה' הדיבור עצמו הוא היוצר את המעשה, נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
