(ו) וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֤ל רָאוּ֙ כִּ֣י צַר־ל֔וֹ כִּ֥י נִגַּ֖שׂ הָעָ֑ם וַיִּֽתְחַבְּא֣וּ הָעָ֗ם בַּמְּעָר֤וֹת וּבַֽחֲוָחִים֙ וּבַסְּלָעִ֔ים וּבַצְּרִחִ֖ים וּבַבֹּרֽוֹת׃ (ז) וְעִבְרִ֗ים עָֽבְרוּ֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֶ֥רֶץ גָּ֖ד וְגִלְעָ֑ד וְשָׁאוּל֙ עוֹדֶ֣נּוּ בַגִּלְגָּ֔ל וְכָל־הָעָ֖ם חָֽרְד֥וּ אַֽחֲרָֽיו׃ (ח) וַיּ֣וֹחֶל ׀ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים לַמּוֹעֵד֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל וְלֹא־בָ֥א שְׁמוּאֵ֖ל הַגִּלְגָּ֑ל וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם מֵֽעָלָֽיו׃ (ט) וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַגִּ֣שׁוּ אֵלַ֔י הָֽעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיַּ֖עַל הָֽעֹלָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ו) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר לוֹ – וכל אנשי ישראל שנאספו אחר קריאת שאול ראו כי מצבם צר וקשה מאד, מארבעה טעמים: א. כִּי נִגַּשׂ הָעָם – כי כבר היו הפלישתים חונים על עריהם, והיו נֹּגְשִׂים אותם ולוחצים אותם, באופן שכבר היתה הארץ נתונה בידם. ב. שאותם אלף איש של שאול שהיו במכמש לא נלחמו בפלישתים, אלא וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת, וּבַחֲוָחִים – ובין הקוצים, וּבַסְּלָעִים, וּבַצְּרִחִים – במגדלים גבוהים, וּבַבֹּרוֹת.
(ז) ג. וְעִבְרִים – ואותם מישראל שהיו סמוכים לירדן, לא נאספו לקריאת שאול להלחם בפלישתים, אלא עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן לברוח אל אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד. ד. וְשָׁאוּל בעצמו, במקום שיצא להלחם בפלישתים, עוֹדֶנּוּ יושב בַגִּלְגָּל ואינו עושה מאומה [כפי שהורה לו שמואל (לעיל י ח) 'וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל, וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים, שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ, וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה'], וְכָל הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו – כל האנשים, מתוך חרדתם, האיצו בו לצאת למלחמה לקראת הפלישתים, והם ייצאו אחריו, ולא שישב בגלגל בלי לעשות דבר [ודבר זה היה כנסיון מאת ה' לשאול, לראות את הנהגתו בשעה קשה כזו].
(ח) אמנם שאול התאמץ לקיים את דברי שמואל ולא לעשות דבר עד שיבא שמואל להורות לו את אשר יעשה, ואף שבסוף נכשל בדבר, מפרט הנביא תחילה את ארבע הסיבות שמחמתם נכשל שאול: א. כפי שהתבאר עד עתה, שהיתה הסכנה מהפלישתים גדולה. ב. וַיּוֹחֶל שִׁבְעַת יָמִים לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר אמר לו שְׁמוּאֵל, וְלֹא בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל בתחילת היום השביעי, והיה סבור שדי בכך שהמתין את מקצת היום השביעי, ואינו צריך להמתין עד סוף היום. ג. וַיָּפֶץ – התפזר הָעָם מֵעָלָיו, והתיירא שאול שלא ישאר לבדו.
(ט) ד. עדיין לא יצא למלחמה, אלא רק וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים, וַיַּעַל הָעֹלָה, והיה סבור שלא הזהירו שמואל על הקרבת הקרבנות, אלא רק על היציאה למלחמה.
