ט תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם׃ י וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּֽסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ׃ יא עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה׃ יב נַשְּׁקוּ־בַ֡ר פֶּן־יֶֽאֱנַ֤ף ׀ וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ט) ומלבד החוק הראשון שאמר לו ה', שיוכל לנחול ולאחוז את כל ארצות הגוים, אמר לו ה' חוק נוסף, תְּרֹעֵם – תשברם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם לחלקים קטנים המופרדים זה מזה, והיינו שנתן לו ה' רשות להכרית ולאבד לגמרי את הגוים.
(י) וְעַתָּה, אחרי שה' נתן לי רשות להכרית ולאבד את כל הגוים שאבקש ממנו, אם כן למה תמרדו במלכות בית דוד ותגרמו לעצמכם אבדון ומוות, מוטב שאתם המְלָכִים, הַשְׂכִּילוּ – הבינו זאת בשכלכם ועל ידי זה תקבלו את הדבר באהבה, או שלכל הפחות הִוָּסְרוּ – קבלו זאת מצד המוסר ויראת העונש, שֹׁפְטֵי אָרֶץ.
(יא) וכה תעשו, עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה, ועל ידי כך וְגִילוּ בִּרְעָדָה – תרויחו שלאחר מכן תגילו ותשמחו על הרעדה שאחזה אתכם בתחילה, וכפי שמבאר.
(יב) תחילה מבאר כיצד יעבדו את ה', נַשְּׁקוּ בַר – תהיו כמו המוץ הנושק וסובב את ה'בר', התבואה, כלומר, תעבדו את ישראל ואת מלכם שהוא משיח ה' [ואף עליו מתאימה לשון 'בר', כי הוא המבורר והנבחר מכל העם], ובכך יֵחשב הדבר שאתם עובדים את ה', ולא תהיו כמוץ ריק אשר תדפנו רוח, אלא כמוץ המקיף את התבואה ושומר עליה, שאז גם הוא עצמו נשמר על ידה. ומוסיף לבאר מדוע יעבדו את ה' 'ביראה', כי יש לכם להתיירא פֶּן יֶאֱנַף בכם ה', והיינו שיכלה בכם את חרון אפו, וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ, כלומר, הרי אפילו אם יבער אפו רק מעט, כבר תאבדו דרך, וכמו שנאמר לעיל (א' ו') "וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד", וכל שכן שכאשר יכלה בכם את כל חרון אפו שתאבדו לגמרי. ומסיים את האמור בפסוק הקודם 'וגילו ברעדה', כי אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ, ולכן לאחר שתחסו בה' ותעשו רצונו, תהיו מאושרים, ואז תגילו על כך שחסיתם בו.
