ג וְהָיָ֗ה בְּי֨וֹם הָנִ֤יחַ ה֙' לְךָ֔ מֵֽעָצְבְּךָ֖ וּמִֽרָגְזֶ֑ךָ וּמִן־הָֽעֲבֹדָ֥ה הַקָּשָׁ֖ה אֲשֶׁ֥ר עֻבַּד־בָּֽךְ׃ ד וְנָשָׂ֜אתָ הַמָּשָׁ֥ל הַזֶּ֛ה עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאָמָ֑רְתָּ אֵ֚יךְ שָׁבַ֣ת נֹגֵ֔שׂ שָֽׁבְתָ֖ה מַדְהֵבָֽה׃ ה שָׁבַ֥ר ה֖' מַטֵּ֣ה רְשָׁעִ֑ים שֵׁ֖בֶט מֹֽשְׁלִֽים׃ ו מַכֶּ֤ה עַמִּים֙ בְּעֶבְרָ֔ה מַכַּ֖ת בִּלְתִּ֣י סָרָ֑ה רֹדֶ֤ה בָאַף֙ גּוֹיִ֔ם מֻרְדָּ֖ף בְּלִ֥י חָשָֽׂךְ׃ ז נָ֥חָה שָֽׁקְטָ֖ה כָּל־הָאָ֑רֶץ פָּֽצְח֖וּ רִנָּֽה׃ ח גַּם־בְּרוֹשִׁ֛ים שָֽׂמְח֥וּ לְךָ֖ אַרְזֵ֣י לְבָנ֑וֹן מֵאָ֣ז שָׁכַ֔בְתָּ לֹֽא־יַעֲלֶ֥ה הַכֹּרֵ֖ת עָלֵֽינוּ׃
֍ ֍ ֍
(ג) וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ ה' לְךָ מֵעָצְבְּךָ, וּמִרָגְזֶךָ, וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ, וזהו ביום מפלת בבל.
(ד) וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל, וְאָמָרְתָּ, אֵיךְ פתאום שָׁבַת נֹגֵשׂ – נשבת ונפסק הנוגש שהיה תובע ונוטל מיסים, שָׁבְתָה מַדְהֵבָה – התבטלה מלכות בבל שהיתה מכונה 'מלכות זהב'.
(ה) שָׁבַר ה' בהשגחתו הפרטית מַטֵּה רְשָׁעִים, שהם הנוגשים הרודים בעם, שֵׁבֶט מֹשְׁלִים, שזהו המושל בעצמו.
(ו) ומבאר תחילה מדוע מכנה אותם 'מטה רשעים', לפי שהיה מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה – בכעס על לא דבר, מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה – מכה שבאה ללא חטא מצד העם. ומבאר עתה את חטאו של 'שבט מושלים', שהיה רֹדֶה בָאַף [-בקצף וכעס] גּוֹיִם, מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ – והיה רודף גם את העמים שלא מרדו בו כלל, ולא חָשְׂכוּ ממנו את כל בקשתו, ואף על פי כן רדפם כאילו מרדו בו ורצו לפרוק עולו.
(ז) ולכן כעת, בזמן נפילת מלכות בבל, נָחָה ושָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ, ושמחו כל כך עד אשר פָּצְחוּ רִנָּה.
(ח) גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ – שמחו למפלתך, מלך בבל, אַרְזֵי לְבָנוֹן, וסיבת שמחתם, כי מֵאָז שָׁכַבְתָּ ונפלה מלכותך, לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ, כי עד עתה היו כורתים את העצים לבנות סוללות מצור למלחמה, ועתה תשקוט הארץ ולא יצטרכו לכרות את העצים לשם כך.
