ט פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֥ת יְהוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם׃ י יִרְאַ֤ת יְהוָ֨ה ׀ טְהוֹרָה֮ עוֹמֶ֪דֶת לָ֫עַ֥ד מִֽשְׁפְּטֵי־יְהוָ֥ה אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו׃ יא הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים׃
֍ ֍ ֍
(ט) פִּקּוּדֵי יְיָ, והם המצוות שניתנו לסיבה מסוימת, כמו המועדים שהם זכר ליציאת מצרים, והמצוות השכליות של הנהגת האדם עם חבירו, הם יְשָׁרִים, כי הם מושתתים על יסודות הצדק והיושר, בשונה מחוקים מעין אלו שבדו בני האדם מליבם, וכיון שמשיג האדם את התכלית הרצופה בפיקודים אלו של ה', הרי הם מְשַׂמְּחֵי לֵב העושה אותם, כי יודע שיגיע על ידם אל התכלית הנכבדה. מִצְוַת יְיָ, שזהו השם הכולל את רוב המצוות שבתורה, בָּרָה – ברורה, זכה ומאירה את שכל האדם, כי יש להם טעמים מובנים לתקן את דעת האדם ולהביא אושר לנפשו, מְאִירַת עֵינָיִם – ומצוה זו אף מאירה את דרכו בעולם הזה, כי מצוות אלו ילמדו אותו לנהוג ברחמים ובחמלה, ובשאר המידות הטובות המיטיבות את הנהגת האדם בעולם הזה.
(י) יִרְאַת יְיָ, שזהו כינוי לחוקים שבתורה שאין האדם משיג בשכלו את טעמיהם, ואנו עושים זאת רק מחמת יראת ה', לקיים את ציוויו גם בדברים שאין לנו הבנה בהם, טְהוֹרָה, בשונה מחוקי הגויים שהם טמאים ונתעבים, ויראה זו עוֹמֶדֶת לָעַד, כי במצוות ה' אין כל שינוי, לעומת חוקי הגויים המשתנים ומתחלפים תמיד. מִשְׁפְּטֵי יְיָ, שהם כוללים את המשפטים שבין אדם לחבירו, ואת משפטי ה' להעניש את העוברים עבירות, הם אֱמֶת, בשונה ממשפטים הבנויים על שכל האדם, שאין לו אפשרות לשער בשכלו את אמיתות המשפט, ולא את המשקל הראוי לעונש על כל חטא, צָדְקוּ יַחְדָּו – הצדק של הדת מתאים עם הצדק של דרכי הנימוס ושל דרכי הטבע, ואף כל המשפטים השונים מתאימים יחד זה לזה, באופן שלא תהיה ביניהם סתירה.
(יא) ומלבד כל המעלות העצמיות שיש בדברי התורה, יש בהם גם את השלימות המדומה שרוצה האדם להשיג בעולם הזה, כי דברים אלו הם הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, כי יש בהם את החלק ה'מועיל' לאדם, כפי שמועילים לו זהב ופז, כי הם מועילים להצלחת וקיום ישוב בני האדם. וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים, כי יש בהם את החלק ה'ערב', שהאדם חפץ בתועלת הבאה לו מיד, וכך דברי התורה מועילים לאדם המקיימם גם בעניני העולם הזה.
