טו עַל־כֵּ֭ן יָצָ֣אתִי לִקְרָאתֶ֑ךָ לְשַׁחֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ אֶמְצָאֶֽךָּ׃ טז מַ֭רְבַדִּים רָבַ֣דְתִּי עַרְשִׂ֑י חֲ֝טֻב֗וֹת אֵט֥וּן מִצְרָֽיִם׃ יז נַ֥פְתִּי מִשְׁכָּבִ֑י מֹ֥ר אֲ֝הָלִ֗ים וְקִנָּמֽוֹן׃ יח לְכָ֤ה נִרְוֶ֣ה דֹ֭דִים עַד־הַבֹּ֑קֶר נִ֝תְעַלְּסָ֗ה בָּֽאֳהָבִֽים׃ יט כִּ֤י אֵ֣ין הָאִ֣ישׁ בְּבֵית֑וֹ הָ֝לַ֗ךְ בְּדֶ֣רֶךְ מֵֽרָחֽוֹק׃ כ צְֽרוֹר־הַ֭כֶּסֶף לָקַ֣ח בְּיָד֑וֹ לְי֥וֹם הַ֝כֵּ֗סֶא יָבֹ֥א בֵיתֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(טו) ותחילה תאמר לו, עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ, כי ראתה אותו הולך ברחוב, ואחר כך תוסיף להעיז ולומר שיצאה במיוחד לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ – לחפש אותך, כי בצאתה לא ידעה שהוא נמצא סמוך לביתה, וָאֶמְצָאֶךָּ.
(טז) עתה מפתה אותו לבוא אל ביתה וללון שם, כי מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי – מיטתי מקושטת בבדים יקרים, שעליהם תוכל לשכב, חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם – והמיטה עצמה מחוטבת בזויות ישרות, ומוקפת במיתרי פשתן יקרים הבאים ממצרים.
(יז) ומוסיפה ואומרת לו, נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי – הֵתַּכְתִי והֵמַסְתִי על מיטתי מיני בשמים שונים, מֹר, אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן.
(יח) לְכָה נִרְוֶה דֹדִים [-נשבע באהבה] עַד הַבֹּקֶר, נִתְעַלְּסָה [-נשמח יחד] בָּאֳהָבִים.
(יט) ומוסיפה לפתותו שלא יחשוש מבעלה, כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ, ואף לא יתכן שישוב עתה, כי הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק.
(כ) ואין לחשוש שיחזור כדי לקחת ממון למסחרו, כי צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ, ואף לא יתכן שיסיים את עסקיו במהירות ויחזור לביתו, כי רק לְיוֹם הַכֵּסֶא – יום מסוים וידוע יָבֹא אל בֵיתוֹ, כי יש לו זמן קבוע שבו הוא חוזר לביתו, ולא יבוא קודם לכן.
