יב גַּֽם־עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב׃ יג שְׁגִיא֥וֹת מִֽי־יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי׃ יד גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים ׀ חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל־יִמְשְׁלוּ־בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב׃ טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי׃
֍ ֍ ֍
(יב) גַּם עַבְדְּךָ, הגם שאיני רודף אחרי ה'ערב' וה'מועיל', שהם דברים מדומים, מכל מקום אני נִזְהָר בָּהֶם, בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב – כי בתכלית שמירתם יש תועלת רבה, מצד שהם טובים בעצמותם, ואני עושה אותם מחמת אהבת הטוב [ולשון 'עקב' מורה על תועלת הבאה באחרית הדבר, כמו העקב שהוא בסוף הגוף].
(יג) אך זאת אבקש, שלא אכשל בעשייתם, כי שְׁגִיאוֹת – טעות הבאה מצד השכל וההבנה, להחליף בין אסור למותר, מִי יָבִין, שיוכל להינצל תמיד משגיאות אלו, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי – נקה אותי אף מטעויות הבאות מדברים הנסתרים, שטועה במציאות בשגגה גמורה, כגון שהיה סבור שזהו שומן המותר באכילה ובאמת היה זה חֵלֶב האסור באכילה, שלא תענישני על כך.
(יד) גַּם מִזֵּדִים – בני אדם זדים המטעים את האדם על ידי טענותיהם, חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ – מנע אותי שלא אתחבר עמהם, וכן שומרני מזדים המושלים על האדם להכריחו לעבור עבירות שלא מרצונו, ואַל יִמְשְׁלוּ בִי, אָז אֵיתָם – אהיה תמים ושלם, וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב, כי בודאי לא אפשע לעבור עבירות במזיד.
(טו) ומלבד תפילתי שלא אכשל במעשה אסור, אבקש כי יִהְיוּ לְרָצוֹן גם אִמְרֵי פִי, ולא רק הדיבורים אלא וְהֶגְיוֹן לִבִּי – גם מחשבות ליבי יהיו לרצון לְפָנֶיךָ, שלא אומר ולא אחשוב דבר נגד רצונך, אתה יְיָ, צוּרִי וְגֹאֲלִי.
