יב אֵ֛יךְ נָפַ֥לְתָּ מִשָּׁמַ֖יִם הֵילֵ֣ל בֶּן־שָׁ֑חַר נִגְדַּ֣עְתָּ לָאָ֔רֶץ חוֹלֵ֖שׁ עַל־גּוֹיִֽם׃ יג וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ בִֽלְבָבְךָ֙ הַשָּׁמַ֣יִם אֶֽעֱלֶ֔ה מִמַּ֥עַל לְכֽוֹכְבֵי־אֵ֖ל אָרִ֣ים כִּסְאִ֑י וְאֵשֵׁ֥ב בְּהַר־מוֹעֵ֖ד בְּיַרְכְּתֵ֥י צָפֽוֹן׃ יד אֶֽעֱלֶ֖ה עַל־בָּ֣מֳתֵי עָ֑ב אֶדַּמֶּ֖ה לְעֶלְיֽוֹן׃ טו אַ֧ךְ אֶל־שְׁא֛וֹל תּוּרָ֖ד אֶל־יַרְכְּתֵי־בֽוֹר׃
֍ ֍ ֍
(יב) עתה מתאר הנביא את השתאות הכל על נפילתה של מלכות בבל, וכאילו אומרים לו הכל, אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר – הכוכב המאיר הדומה לכוכב השחר, שאורו גדול יותר מכל הכוכבים, וכיון שהוא זורח בצד מזרח דרכו לעלות ולהוסיף אורה, ולא ליפול, היה ראוי שתישאר להאיר ולמלוך לעולם, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם, מצייר בחזונו כאילו הכוכב הגדול והמאיר התחלק לשברים רבים והתפזר על כל הארץ, כי מלכות בבל התחלק האחר כך בין אומות רבות, אך לא נשאר באורו הגדול, אלא באור חלש וקלוש, כי לא היתה מלכות האומות שאחריו גדולה וחזקה כמו מלכות בבל, אלא נעשו ממלכות חלשות.
(יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ, הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי, כי העמים הקדמונים היו מיחסים למלכים החזקים כוחות אלוהות, וחשב שיוכל לעלות לשמים ולמלוך אף על הכוכבים וגרמי השמים, וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד הנמצא בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן, אשר האמינו אותם עמים ששם יישבו בני האלים.
(יד) ואמר בליבו, כי לאחר שיפרד מבני האדם אל הר המועד של בני האלים, יתעלה עוד עד אשר אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב – אל בין העננים, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.
(טו) אַךְ כנגד מחשבותיך, שתעלה משפל הארץ עד לשמים, ושתתפשט מלכותך גם על הכוכבים, הרי שיהיה בהיפך, כי במקום לעלות לשמים אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד, ונגד התפשטות מלכותך גם על גרמי השמים, הרי שתצטמצם מלכותך אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר, מקום קבורתך, שלא יהיה לך שלטון אפילו בארץ.
