כד וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְ֝הַקְשִׁ֗יבוּ לְאִמְרֵי־פִֽי׃ כה אַל־יֵ֣שְׂטְ אֶל־דְּרָכֶ֣יהָ לִבֶּ֑ךָ אַל־תֵּ֝תַ֗ע בִּנְתִֽיבוֹתֶֽיהָ׃ כו כִּֽי־רַבִּ֣ים חֲלָלִ֣ים הִפִּ֑ילָה וַֽ֝עֲצֻמִ֗ים כָּל־הֲרֻגֶֽיהָ׃ כז דַּרְכֵ֣י שְׁא֣וֹל בֵּיתָ֑הּ יֹֽ֝רְד֗וֹת אֶל־חַדְרֵי־מָֽוֶת׃
֍ ֍ ֍
(כד) וְעַתָּה, בָנִים, שִׁמְעוּ לִי, ותבינו את טעמי דברי הצודקים, ואחר כך כבר לא תצטרכו להבין את הדברים, אלא וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי פִי, גם אם לא תבינו את טעמם.
(כה) אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ – אל ה'דרך', שהיא הדרך הגדולה והראשית, לחטוא עם אותה אשה, אל תטה את לבך כלל, ומלבד זאת, אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ – גם ב'נתיבות' שלה, שהם הדרכים הקטנות והצדדיות, כמו להסתכל עליה ולדבר עמה, אל תתעה בדרכים אלו לחשוב שראוי לעשות כן, כדי לגרות יצר הרע בעצמך ולעמוד בנסיון ולהתגבר עליו כדי לקבל על כך שכר.
(כו) ולגבי מה שהזהיר שלא יטה אל דרכה לחטוא עמה, מבאר כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה. וכנגד מה שהזהירו שלא ללכת בנתיבותיה הקטנות, כדי להתגבר ולקבל שכר, מזהיר ואומר לו, וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ – האנשים שנהרגו על ידה הם עצומים וגדולים בתורה וביראה, ואף על פי כן לא עמדו בנסיון, ולכן אל תקרב כלל אל פתח ביתה, בשום נתיב ואורח העשוי להביאך לידי חטא.
(כז) דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ – מי שהולך דרך ביתה הרי הוא כבר כהולך בדרך השאול, ויפול בבור עמוק, ודרכים אלו יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת, כי לאחר שילך בדרכי השאול הללו, יגיע לבסוף לידי עבירה ממש, וכיורד לחדרי מוות.
