כ יְהוָה֙ אֵ֣ין כָּמ֔וֹךָ וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים זֽוּלָתֶ֑ךָ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֖עְנוּ בְּאָזְנֵֽינוּ׃ כא וּמִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁר֩ הָלַ֨ךְ הָֽאֱלֹהִ֜ים לִפְדּ֧וֹת ל֣וֹ עָ֗ם לָשׂ֤וּם לְךָ֙ שֵׁ֚ם גְּדֻלּ֣וֹת וְנֹֽרָא֔וֹת לְגָרֵ֗שׁ מִפְּנֵ֧י עַמְּךָ֛ אֲשֶׁר־פָּדִ֥יתָ מִמִּצְרַ֖יִם גּוֹיִֽם׃ כב וַ֠תִּתֵּן אֶת־עַמְּךָ֨ יִשְׂרָאֵ֧ל ׀ לְךָ֛ לְעָ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְאַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים׃ כג וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ עַֽל־עַבְדְּךָ֙ וְעַל־בֵּית֔וֹ יֵֽאָמֵ֖ן עַד־עוֹלָ֑ם וַֽעֲשֵׂ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ כד וְ֠יֵֽאָמֵן וְיִגְדַּ֨ל שִׁמְךָ֤ עַד־עוֹלָם֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהִ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל וּבֵית־דָּוִ֥יד עַבְדְּךָ֖ נָכ֥וֹן לְפָנֶֽיךָ׃ כה כִּ֣י ׀ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֗י גָּלִ֨יתָ֙ אֶת־אֹ֣זֶן עַבְדְּךָ֔ לִבְנ֥וֹת ל֖וֹ בָּ֑יִת עַל־כֵּן֙ מָצָ֣א עַבְדְּךָ֔ לְהִתְפַּלֵּ֖ל לְפָנֶֽיךָ׃ כו וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה אַתָּה־ה֖וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתְּדַבֵּר֙ עַֽל־עַבְדְּךָ֔ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת׃ כז וְעַתָּ֗ה הוֹאַ֨לְתָּ֙ לְבָרֵךְ֙ אֶת־בֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִֽהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽי־אַתָּ֤ה יְהוָה֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמְבֹרָ֖ךְ לְעוֹלָֽם׃
֍ ֍ ֍
(כ) יְהֹוָה, אֵין כָּמוֹךָ מושל בכל, כי לכל הכוחות שהמשיל ה' על הבריאה יש גבול ומידה,וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ, כי גם הכוחות העליונים אינם זולתך, אלא ה' הוא המחיה ומנהיג את כולם, בְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ.
(כא) אחרי שביאר דוד כי בחירתו ובחירת זרעו למלוך על ישראל לעולם זהו חלק ממהלך הכולל ומקיף את כל הבריאה, הוסיף לברר כי גם בחירת ישראל מכל העמים זהו מהלך המוביל אל שלימות הבריאה כולה, וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, שהם כמו הלב המחיה את כל הגוף, וכל הגויים נחשבים כקליפות לעומתם, שהם הפרי המובחר, והביא לכך שלש ראיות, א. אֲשֶׁר הָלַךְ הָאֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ עָם, כמו מלך ההולך לפדות את בנו יחידו מן השבי, שלא גאלם על ידי שליח, אלא כביכול ירד ה' בעצמו למצרים לפדותם משם, ב. מכך שנתן אותות ומופתים גדולים בארץ מצרים, לָשׂוּם לְךָבכך שֵׁם גְּדֻלּוֹת וְנֹרָאוֹת, ג. גם אחרי שנכנסו לארץ ישראל, הוסיף ה' לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָאֲשֶׁר פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם.
(כב) וַתִּתֵּן אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם וְאַתָּה יְהֹוָה הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים.
(כג) וביקש דוד מה' שכמו שהקים את ישראל כעמו הנבחר לעולם, כך יעמיד את מלכות בית דוד לעולם, ואמר, וְעַתָּה יְהֹוָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל עַבְדְּךָ וְעַל בֵּיתוֹ, שיהיו מולכים על ישראל, יֵאָמֵן עַד עוֹלָם, ואם יחטאו לך וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, שאם יחטאו תוכיחם ביסורים, אך לא תסיר את חסדך מעליהם.
(כד) כמו שיש מערכת טבעית שהעמיד ה' בשמים, ובה השמש היא המולכת על כל צבא השמים, כך בהנהגה הניסית שמנהיג ה' את ישראל, מלכות בית דוד היא מנהיגה את כל ההנהגה הניסית המיוחדת לעם ישראל, ואם כן כשם שההנהגה הטבעית של מערכת השמים קיימת לעולם, כך ראוי שמלכות בית דוד תתקיים לעולם, וְיֵאָמֵן וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַדעוֹלָם, כי ההנהגה הניסית שמנהיג ה' את ישראל מגדילה את שם ה' בעולם, לֵאמֹר,יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל, וּבֵית דָּוִיד עַבְדְּךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ, כי הם היושבים ראשונה במלכות השמים, ובהנהגה הניסית המיוחדת לישראל.
(כה) מוסיף דוד ומפרש, שלא אמר וביקש כל זאת מגאוה חלילה, אלא כִּי אַתָּה אֱלֹהַיגָּלִיתָ אֶת אֹזֶן עַבְדְּךָ לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת, וכיון שבחרת בי למדרגה הנישאה הזו, עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָלְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ.
(כו) וכדי שלא ייראה כאילו דוד מרבה להתפלל מחמת שיש חסרון או פגם באמונתו ביכולת ה' לקיים את הבטחתו, או שיש לו ספק בנבואה, חזר דוד על עיקרי האמונה, ואמר, וְעַתָּה יְהֹוָה, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים שבידך הכל, וַתְּדַבֵּר עַל עַבְדְּךָ הַטּוֹבָה הַזֹּאת, ובזה הודה באמיתת הנבואה שנשלחה אליו על ידי נתן הנביא.
(כז) והוסיף וביאר מדוע אם כן התפלל את כל התפילה הזו, וְעַתָּה לא באה תפילתי מחשש שיהיה בה שינוי מצד ה', אלא באתי לבקש שלא יהיה חסרון מצד המקבלים, הוֹאַלְתָּ לְבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ, כלומר, שיהיו תמיד צדיקים וראויים לקבלת השפע מעם ה', כִּי אַתָּה יְהֹוָה בֵּרַכְתָּ, ולא יתכן שינוי מצדך, וּמְבֹרָךְ לְעוֹלָם, שעל ידי ברכתך שיהיו תמיד צדיקים ההולכים לפני ה', יהיו תמיד ראויים לקבל ממך את הברכה ואת הטוב.
