ט כֻּלָּ֣ם נְ֭כֹחִים לַמֵּבִ֑ין וִֽ֝ישָׁרִ֗ים לְמֹ֣צְאֵי דָֽעַת׃ י קְחֽוּ־מוּסָרִ֥י וְאַל־כָּ֑סֶף וְ֝דַ֗עַת מֵֽחָר֥וּץ נִבְחָֽר׃
֍ ֍ ֍
(ט) ומלבד כל הענינים הללו, יש בדברי התורה גם סודות עליונים, כמעשה בראשית ומעשה מרכבה, סדר העולמות העליונים וכדומה, וניתן ללומדם על ידי התבוננות והיקשים ולימוד דבר מתוך דבר, וכן אדם שטיהר את ליבו וזיכך את מחשבתו יכול להשיג דברים אלו בדעתו, והנה המתבונן בדבר ורוצה ללמוד ממנו דבר נוסף, צריך שהדבר הנלמד יהיה לנוכח הדבר המלמד, ואמנם בדרך כלל כשהאדם מתבונן בדבר ומנסה ללמוד ממנו, ההיקשים העולים בדעתו יוליכו אותו לצדדים רבים ושונים, עד שיגיע אל נקודת האמת, וכנגד זה אומר, כי ההיקשים וההבנות שבסודות התורה, כֻּלָּם נְכֹחִים וישרים לַמֵּבִין, וישיג אותם לאמיתתם ללא שום נטיה מקו האמת, וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת, כי המשיג את הדבר ובא להבינו בדעתו, צריך לחשוב מחשבתו ביושר [כפי שהקו הקצר בין שתי נקודות הוא קו ישר], ובדרך כלל כשאדם בא להבין את הדבר הידוע לו אינו מגיע מיד למחשבה הישרה והנכונה, אלא מחשבתו מוליכה אותו בבחינה וניסוי של דרכים שונות, אך מוצאי הדעת משיגים מיד את היושר שבדרכי התורה.
(י) קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף, כלומר, ה'כסף', אף שאינו יקר כזהב, אך יש לו מעלה בכך שניתן לקנות באמצעותו דברים אחרים, ולכן הוא ממשיל לו את המוסר, שזו יראת ה', שעל ידי יראת ה' ניתן לקנות את החכמה [וכפי שהתבאר, שחכמת התורה אינה מושגת במופתי השכל, אלא היא ידועה בקבלה, ועל ידי יראת ה' מקבל האדם את חכמת התורה ומאמין בה]. ולעומת הכסף, הרי ה'חרוץ' הוא מין זהב יקר ששומרים אותו באוצרות המלכים, ועל כך אומר, וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר – במקום לבחור ב'חרוץ' ולשומרו באוצר, והתועלת שבו היא רק מראה העיניים, מוטב לבחור בדברי דעת, והיינו ידעית סודות התורה והנהגת ה' והשגחתו בעולם, ושאר הידיעות ממין זה, שהם יקרים וחשובים יותר מזהב.
