ט וַיִּשְׁמַ֕ע תֹּ֖עוּ מֶ֣לֶךְ חֲמָ֑ת כִּ֚י הִכָּ֣ה דָוִ֔יד אֶת־כָּל־חֵ֖יל הֲדַדְעֶ֥זֶר מֶֽלֶךְ־צוֹבָֽה׃ י וַיִּשְׁלַ֣ח אֶת־הֲדֽוֹרָם־בְּנ֣וֹ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ־דָּ֠וִיד לִשְׁאָל־ל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם וּֽלְבָרְכ֗וֹ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר נִלְחַ֤ם בַּֽהֲדַדְעֶ֨זֶר֙ וַיַּכֵּ֔הוּ כִּי־אִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עוּ הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר וְכֹ֗ל כְּלֵ֛י זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃ יאגַּם־אֹתָ֗ם הִקְדִּ֞ישׁ הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ לַֽיהוָ֔ה עִם־הַכֶּ֨סֶף֙ וְהַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר נָשָׂ֖א מִכָּל־הַגּוֹיִ֑ם מֵֽאֱד֤וֹם וּמִמּוֹאָב֙ וּמִבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּמִפְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵֽעֲמָלֵֽק׃ יב וְאַבְשַׁ֣י בֶּן־צְרוּיָ֗ה הִכָּ֤ה אֶת־אֱדוֹם֙ בְּגֵ֣יא הַמֶּ֔לַח שְׁמוֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף׃ יג וַיָּ֤שֶׂם בֶּֽאֱדוֹם֙ נְצִיבִ֔ים וַיִּֽהְי֥וּ כָל־אֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑יד וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ אֶת־דָּוִ֔יד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃ יד וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖יד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֗י עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכָל־עַמּֽוֹ׃ טו וְיוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה עַל־הַצָּבָ֑א וִיהֽוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽיר׃ טז וְצָד֧וֹק בֶּן־אֲחִיט֛וּב וַֽאֲבִימֶ֥לֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָ֖ר כֹּֽהֲנִ֑ים וְשַׁוְשָׁ֖א סוֹפֵֽר׃יז וּבְנָיָ֨הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע עַל־הַכְּרֵתִ֖י וְהַפְּלֵתִ֑י וּבְנֵֽי־דָוִ֥יד הָרִֽאשֹׁנִ֖ים לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃
֍ ֍ ֍
(ט) וַיִּשְׁמַע תֹּעוּ מֶלֶךְ חֲמָת, כִּי הִכָּה דָוִיד אֶת כָּל חֵיל הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה.
(י) וַיִּשְׁלַח אֶת הֲדוֹרָם בְּנוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִיד, לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם, וּלְבָרְכוֹ עַל אֲשֶׁר נִלְחַם בַּהֲדַדְעֶזֶרוַיַּכֵּהוּ, כִּי אִישׁ מִלְחֲמוֹת תֹּעוּ – האיש השונא שנלחם בתועו הָיָה הֲדַדְעָזֶר, וְכֹל כְּלֵי זָהָבוָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת הביא עמו הדורם בן תועו מנחה לדוד המלך.
(יא) גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לַיהוָה, עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר נָשָׂא מִכָּל הַגּוֹיִם, מֵאֱדוֹם,וּמִמּוֹאָב, וּמִבְּנֵי עַמּוֹן, וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק.
(יב) וְאַבְשַׁי בֶּן צְרוּיָה הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא הַמֶּלַח, שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף.
(יג) וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִיבִים – ממונים, וַיִּהְיוּ כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִיד, וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה אֶת דָּוִיד בְּכֹלאֲשֶׁר הָלָךְ.
(יד) וַיִּמְלֹךְ דָּוִיד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, ומלבד שהיה לוחם את מלחמות ישראל, וַיְהִי עֹשֶׂה מִשְׁפָּטוּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ, ובזה קיים את ייעוד המלכות, וכמו שאמרו ישראל כשבקשו מלך 'וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ'.
(טו) וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה היה ממונה עַל הַצָּבָא, וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד מַזְכִּיר – ממונה על ספר הזכרונות.
(טז) וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב וַאֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים כלומר, ממונים על הכהנים, שצדוק היה כהן משוח מלחמה, ואחימלך היה סגן הכהן הגדול, ואביתר היה הכהן הגדול, וְשַׁוְשָׁאסוֹפֵר.
(יז) וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי – היה ממונה על הַקַשָׁתִים והַקַלָעִים, וּבְנֵי דָוִידהָרִאשֹׁנִים הממונים לְיַד הַמֶּלֶךְ.
