ד וַתִּזְעַ֤ק חֶשְׁבּוֹן֙ וְאֶלְעָלֵ֔ה עַד־יַ֖הַץ נִשְׁמַ֣ע קוֹלָ֑ם עַל־כֵּ֗ן חֲלֻצֵ֤י מוֹאָב֙ יָרִ֔יעוּ נַפְשׁ֖וֹ יָ֥רְעָה לּֽוֹ׃ ה לִבִּי֙ לְמוֹאָ֣ב יִזְעָ֔ק בְּרִיחֶ֕הָ עַד־צֹ֖עַר עֶגְלַ֣ת שְׁלִֽשִׁיָּ֑ה כִּ֣י ׀ מַֽעֲלֵ֣ה הַלּוּחִ֗ית בִּבְכִי֙ יַֽעֲלֶה־בּ֔וֹ כִּ֚י דֶּ֣רֶךְ חֽוֹרֹנַ֔יִם זַֽעֲקַת־שֶׁ֖בֶר יְעֹעֵֽרוּ׃ ו כִּי־מֵ֥י נִמְרִ֖ים מְשַׁמּ֣וֹת יִֽהְי֑וּ כִּֽי־יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ כָּ֣לָה דֶ֔שֶׁא יֶ֖רֶק לֹ֥א הָיָֽה׃ ז עַל־כֵּ֖ן יִתְרָ֣ה עָשָׂ֑ה וּ֨פְקֻדָּתָ֔ם עַ֛ל נַ֥חַל הָֽעֲרָבִ֖ים יִשָּׂאֽוּם׃
֍ ֍ ֍
(ד) לאחר שכבש סנחריב ממואב את הערים ער וקיר העומדים על הגבול, ולאחר שנכבשו גם הערים נבו ומידבא הנמצאים יותר בעומק המדינה, ועדיין לא יצאו גיבורי מואב למלחמה, וַתִּזְעַק – זעקו יושבי הערים חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, שגם הם נכבשו על ידי האויב, והם היו הערים המפוארות וההדורות ביותר של מואה, גדלה זעקתם מאד ועַד העיר יַהַץ נִשְׁמַע קוֹלָם, עַל כֵּן חֲלֻצֵי מוֹאָב – גיבורי החיל של צבא מואב יָרִיעוּ תרועת מלחמה, אך לא היתה זו תרועת נצחון, אלא נַפְשׁוֹ יָרְעָה לּוֹ – תרועת שבר שהריעו על נפשם, וכאילו ליבם ניבא להם שלא ינצחו בקרב, אלא יאבדו.
(ה) עתה באה הנבואה בלשון הנביא כאילו מדבר הוא עם אנשי מואב, ומייעץ להם מה עליהם לעשות, לִבִּי, הרואה את אחרית הדבר ותכליתו, לְמוֹאָב יִזְעָק, להזהירם שלא ייצאו למלחמה, כי לא יצליחו, אלא בְּרִיחֶהָ – אותם גיבורי מואב ראוי להם שיברחו עַד צֹעַר, עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה – אותם שלישים וגיבורים העומדים במעגל המלחמה, והטעם שמייעץ להם לברוח, כִּי אותו גיבור שיצליח להמלט משדה המערכה אל מַעֲלֵה הַלּוּחִית, שהיה למעלה משדה הקרב, בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ, וסיבת בכייתו, כִּי במקום ששמו דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם, ששם היתה נטושה המערכה, זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ [-יצעקו], כי יפלו בקרב.
(ו) ממשיך הנביא ומתאר את מפלת מואב, כִּי אותו נהר ששמו מֵי נִמְרִים, שהוא היה מקור העושר של מואב, כי דרכו היו מעבירים את סחורותיהם לארצות רחוקות, ודרכו הביאו את צרכי המדינה ממקומות אחרים, מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ – יהיה שמם ויתייבש, כִּי יהיה חום גדול ועצירת גשמים באותו זמן, עד אשר יָבֵשׁ חָצִיר, ואף כָּלָה הדֶשֶׁא, שמתקיים בדרך כלל זמן רב יותר, ואפילו יֶרֶק, שמתקיים יותר מהדשא, כבר לֹא הָיָה.
(ז) עַל כֵּן יִתְרָה עָשָׂה – לכן כל הסחורה המיותרת שבארצם, שרצו להעבירה לארצות אחרות, וּפְקֻדָּתָם – וכן הסחורה הדרושה להם, שרצו להביאה מארצות אחרות, עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם – יקחו הכל לנהר מצרים, שלשם הוליך סנחריב את מואב לאחר שכבשם, וכוונתו לומר בדרך מליצה, כאילו כל מזלם והצלחתם של אנשי מואב הלך יחד איתם בשבי, אל ארץ מצרים, וכאילו על ידי התייבשות הנהר שלהם, הוסבה הסחורה אל נהר אחר.
