יז כִּ֥י סְבָב֗וּנִי כְּלָ֫בִ֥ים עֲדַ֣ת מְ֭רֵעִים הִקִּיפ֑וּנִי כָּֽ֝אֲרִ֗י יָדַ֥י וְרַגְלָֽי׃ יח אֲסַפֵּ֥ר כָּל־עַצְמוֹתָ֑י הֵ֥מָּה יַ֝בִּ֗יטוּ יִרְאוּ־בִֽי׃ יט יְחַלְּק֣וּ בְגָדַ֣י לָהֶ֑ם וְעַל־לְ֝בוּשִׁ֗י יַפִּ֥ילוּ גוֹרָֽל׃ כ וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה אַל־תִּרְחָ֑ק אֱ֝יָֽלוּתִ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃
֍ ֍ ֍
(יז) אחרי שתיאר את חשכת הצרה, מתנוצץ בלב המשורר אור הישועה, ומתחזק ואומר, אף כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים, כדרך הציידים ששולחים את כלביהם להקיף את החיה שהם רוצים לצוד, עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי, כדרך שהציידים מקיפים את כלבי הצייד שרודפים אחרי החיה, לא אירא מהם, כי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי – ידי ורגלי יהיו חזקות כשל אריה, שאינו פוחד מהכלבים והציידים.
(יח) אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי – אני אספר בפניהם את כל גבורתי ותעצומות כוחי, אף על פי שהֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי – יתבוננו בי בדרך בזיון והשפלה, בכל זאת אתאמץ כנגדם ואתפאר בגבורתי.
(יט) ואף שהם כבר בטוחים בנצחונם עלי, עד אשר יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם, וְעַל לְבוּשִׁי המיוחד והמפואר, הוא לבוש מלכותי, שאי אפשר להתחלק בו, יַפִּילוּ גוֹרָל להחליט מי יטול אותו.
(כ) בכל זאת לא יוכלו לגעת בי ולהזיקני, וְאַתָּה יְיָ אַל תִּרְחָק ממני, אלא תהיה קרוב אלי לעוזרני, אֱיָלוּתִי – אתה הוא 'אילת השחר' שלי, כלומר, כיון שדימה בתחילת המזמור את תחילת הישועה לכוכב השחר המורה על תחילת היום, מכנה כעת בשם זה את ה' הממהר לעוזרו, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה – הזדרז ותמהר להושיעני מהם.
