י אִם־יַֽחֲלֹ֥ף וְיַסְגִּ֑יר וְ֝יַקְהִ֗יל וּמִ֣י יְשִׁיבֶֽנּוּ׃ יא כִּי־ה֭וּא יָדַ֣ע מְתֵי־שָׁ֑וְא וַיַּרְא־אָ֗֝וֶן וְלֹ֣א יִתְבּוֹנָֽן׃
֍ ֍ ֍
(י) וכיון שידיעת ה' היא ידיעה שונה לגמרי מהידיעה של בני האדם, אִם יַחֲלֹף – יעביר את אחד מברואיו מן העולם, וְיַסְגִּיר – או שיסגור אותו בביתו על ידי יסוריו כאילו הוא בבית הכלא, וְיַקְהִיל את כל אנשי העולם לשאול אותם אם נהג בכך כדין, וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ – מי יוכל להשיב ולומר לו שנהג בכך שלא כדין, (יא) כִּי הוּא יָדַע מְתֵי שָׁוְא – כי ידע ה' בידיעתו הראשונית שאותו אדם נוטה אל השוא, ועתיד הוא לחטוא, ובכך נשללה ממנו האפשרות לבחור בטוב, וַיַּרְא אָוֶן – וכבר ראה מתחילה שאותו אדם יהא מוכרח לעשות את העוול, וְלֹא יִתְבּוֹנָן – וכאילו אינו מתבונן בדבר, ומענישו כאילו היתה הברירה בידו אם לחטוא או לא. והרי ודאי ששום אדם לא יוכל להשיב ולטעון טענות אלו, מאחר ואין אדם המשיג ומבין מה היא ידיעת ה', ולכן יתכן שיידע ה' את הכל מראש ואף על פי כן תישאר הבחירה ביד האדם, הגם שאין שכל האדם משיג את הדבר.
