ז לָכֵ֗ן יְיֵלִ֥יל מוֹאָ֛ב לְמוֹאָ֖ב כֻּלֹּ֣ה יְיֵלִ֑יל לַֽאֲשִׁישֵׁ֧י קִיר־חֲרֶ֛שֶׂת תֶּהְגּ֖וּ אַךְ־נְכָאִֽים׃ ח כִּ֣י שַׁדְמוֹת֩ חֶשְׁבּ֨וֹן אֻמְלָ֜ל גֶּ֣פֶן שִׂבְמָ֗ה בַּֽעֲלֵ֤י גוֹיִם֙ הָֽלְמ֣וּ שְׂרוּקֶּ֔יהָ עַד־יַעְזֵ֥ר נָגָ֖עוּ תָּ֣עוּ מִדְבָּ֑ר שְׁלֻ֣חוֹתֶ֔יהָ נִטְּשׁ֖וּ עָ֥בְרוּ יָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ז) לָכֵן, כיון שיש להם עצה להנצל והם מסרבים לעשות כן מחמת גאוותם ושנאתם, יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב – רק אנשי מואב ייללו על מואב, ולא ישתתפו אחרים בצערם, כי מאחר ויכלו להציל את עצמם ולא עשו כן, דמם בראשם, כֻּלֹּה יְיֵלִיל – כל אנשי מואב ייללו, כי יקיף האבדון את כל ארצם, לַאֲשִׁישֵׁי – למבצרים החזקים של המקום ששמו קִיר חֲרֶשֶׂת שבמואב, לא יצאו לשם גיבורי החיל למלחמה, אלא תֶּהְגּוּ – תוציאו לשם אַךְ נְכָאִים – רק את המוכים במלחמה, שיובאו לשם להירפא.
(ח) כִּי שַׁדְמוֹת – מקום הכרמים והאילנות של העיר חֶשְׁבּוֹן, שהיו מובחרים ביותר, אֻמְלָל, וכן הגֶּפֶן של המקום ששמו שִׂבְמָה, שהיה מובחר, גם הוא אומלל, בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ – הגויים הרבים היכו את גיבורי מואב, וממשיל זאת לכתישת זמורות ענפי הגפנים במכתשת, על ידי העֱלִי, ובכך התארכו והתפשטו הזמורות עַד יַעְזֵר נָגָעוּ, כך הפרידו את גיבורי מואב זה מזה והפיצו אותם על פני כל הארץ, ומשם תָּעוּ כל אחד לבדו וברחו אל המִדְבָּר, שְׁלֻחוֹתֶיהָ – ואותם ענפים שלא היו מחוברים כלל מתחילתם, נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם – ענפים אלו התפזרו מיד אנה ואנה למקומות רחוקים, והנמשל הוא להמון העם של מואב, שלא היו מאוגדים ומחוברים בתחילה בקשרי המלחמה, והם התפזרו מיד למקומות רחוקים לנדוד בארצות אחרות.
