כו עַד־לֹ֣א עָ֭שָׂה אֶ֣רֶץ וְחוּצ֑וֹת וְ֝רֹ֗אשׁ עַפְר֥וֹת תֵּבֵֽל׃ כז בַּֽהֲכִינ֣וֹ שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑נִי בְּחֻ֥קוֹ ח֗֝וּג עַל־פְּנֵ֥י תְהֽוֹם׃ כח בְּאַמְּצ֣וֹ שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל בַּֽ֝עֲז֗וֹז עִינ֥וֹת תְּהֽוֹם׃ כט בְּשׂ֘וּמ֤וֹ לַיָּ֨ם ׀ חֻקּ֗וֹ וּ֭מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ־פִ֑יו בְּ֝חוּק֗וֹ מ֣וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃
֍ ֍ ֍
(כו) עַד לֹא [-לפני ש]עָשָׂה ה' אֶרֶץ וְחוּצוֹת, כי עדיין לא נראתה היבשה [ו'ארץ' זהו כינוי למקומות הראויים ומיועדים לישוב בני אדם, ו'חוצות', הוא כינוי למקומות שמחוץ להם, שאינם עומדים לישוב בני אדם], וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל – לא נראה העפר שבכל העולם, שיהיה ראוי לישוב.
(כז) בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם – כאשר הכין ה' את השמים על ידי שציוה שאותו חלק של המים המעורב ביסוד האויר יעלה למעלה, ושם נוצרו העננים המכילים את אדי המים, שָׁם אָנִי, בְּחֻקוֹ – בעת שחוקק ה' חוק זה, שייעשה חוּג – עיגול של עננים בשמים עַל פְּנֵי תְהוֹם, שהרקיע מוכן מטבעו לקבל את אדי המים העולים מהתהום, ולהחזיקם שם כעננים עד שיירדו כגשמים על פני הארץ, כל זה היה על פי חוקי החכמה, שבה יסד ה' את העולמות כולם.
(כח) בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל – כאשר חיזק ה' את ה'שחקים', שהם השמים העליונים המרמזים על ההנהגה שלמעלה מדרך הטבע, ולאחר שהיו המים מכסים את כל העולם נהג ה' בדרך שמחוץ לטבע של אותו זמן, ומהשחקים הממונים על ההנהגה הפלאית יצאה הנהגה זו, בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם – וניתן עוז למעיינות התהום, שייפרדו המים שבעולם לשני חלקים, כי נפרד יסוד האויר מיסוד המים, וכך נוצרו העננים מאדי המים, והתגלתה היבשה.
(כט) ועל ידי כך נקוו המים אל מקום אחד, בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ – ושם ה' חוק לים, שלא יעברו מימיו את הגבול שנתן לו ה', וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו, בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ – ואז נחקק ונוצר היסוד של הארץ, בכך שהתגלתה היבשה ונעשתה ראויה למגורי בני האדם, וכל זה נעשה על פי חוקי החכמה העליונה.
