כג וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּֽיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם כִּֽי־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּֽרִאשֽׁוֹן׃ כד וּמָֽלְא֥וּ הַגֳּרָנ֖וֹת בָּ֑ר וְהֵשִׁ֥יקוּ הַיְקָבִ֖ים תִּיר֥וֹשׁ וְיִצְהָֽר׃ כה וְשִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָֽאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶֽחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(כג) וּבְנֵי צִיּוֹן, אל תשמחו רק על ההצלחות הגשמיות והזמניות, אלא גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, שהתרצה לכם לאחר שחזרתם בתשובה, כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה – ותשמחו על כך ששלח לכם את הארבה, שהוא היה ה'מורה' שלימד אתכם לעשות צדקה בדברים שבין אדם למקום, ועל ידי זה היטבתם את מעשיכם, וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ – באופן שהגשם הראשון והאחרון ירדו בָּרִאשׁוֹן, שהוא חודש ניסן.
(כד) והגם שבדרך כלל הגשמים היורדים בניסן אינם מועילים, באותו זמן הועילו הגשמים בדרך נס, וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר – תבואה, וְהֵשִׁיקוּ – השמיעו קול הַיְקָבִים מרוב תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר.
(כה) וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם, שהוא חֵילִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם, וכמו מלך ששלח חיילים לצור על מדינה, ואכלו מתבואת המדינה, ואחר כך נצחו בני המדינה את חיילי המלך, שצריך המלך לשלם להם מה שאכלו חייליו, אף כאן, לאחר שכביכול 'ניצחו' ישראל בכך שחזרו בתשובה, ישלם להם ה' את מה שאכלו 'חייליו', שהם הארבה.
