פרק טז א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב בֶּן־אָדָ֕ם הוֹדַ֥ע אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם אֶת־תּֽוֹעֲבֹתֶֽיהָ׃ ג וְאָֽמַרְתָּ֞ כֹּֽה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם מְכֹֽרֹתַ֨יִךְ֙ וּמֹ֣לְדֹתַ֔יִךְ מֵאֶ֖רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֑י אָבִ֥יךְ הָֽאֱמֹרִ֖י וְאִמֵּ֥ךְ חִתִּֽית׃
֍ ֍ ֍
פרק טז (א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(ב) בֶּן אָדָם, הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ, ובנבואה זו מתאר את ישראל כילדה קטנה ועזובה שהושלכה במדבר על ידי הוריה, ואסף אותה אדם נדיב ושם עליה עינו לטובה לגדלה כראוי, ואז נשא אותה לאשה והיטיב לה הטבות רבות, והיא שכחה את כל טובותיו וזנתה תחתיו להכעיסו.
(ג) וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם, מְכֹרֹתַיִךְ [-מקום מגורייך הראשון], וּמֹלְדֹתַיִךְ, היו מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, והורייך לא היו מעם אחד, אלא אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, שזו היתה האומה הגרועה ביותר, וְאִמֵּךְ חִתִּית, כי בין הנשים היו החיתיות הגרועות ביותר [וכפי שאמרה רבקה ליצחק (בראשית פרק כ"ז פסוק מ"ו) "קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת"], וכיון שלא היו האב והאם מאותה אומה, לא חסו על התינוקת שנולדה להם [והנמשל הוא לישראל בתחילת היותם לעם, כאשר עדיין לא הובדלו מטומאת הכנענים ומעשיהם, והאומה בכללותה היא כמו 'אב' לאנשים הפרטיים, כי בני אדם לומדים את דרכי הנהגתם מהעם שבו הם נמצאים, וכך למדו את דרכי האמוריים ומעשיהם, והאדמה והמקום הוא כמו ה'אם' לאנשים, שהיא הנותנת להם את תכונותיהם וטבעיהם, והרי אברהם ויצחק היו גרים בארץ של בני חת, ונמצא שקודם שנבחרו ישראל להיות עם קדוש לה', היו בהם תכונותיהם של בני חת והנהגותיהם של האמוריים, ולא הובדלו מטומאת ארץ כנען בכללותה].
