לב וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְ֝אַשְׁרֵ֗י דְּרָכַ֥י יִשְׁמֹֽרוּ׃ לג שִׁמְע֖וּ מוּסָ֥ר וַֽחֲכָ֗מוּ וְאַל־תִּפְרָֽעוּ׃ לד אַ֥שְֽׁרֵי אָדָם֮ שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י לִשְׁקֹ֣ד עַל־דַּ֭לְתֹתַי י֤וֹם ׀ י֑וֹם לִ֝שְׁמֹ֗ר מְזוּזֹ֥ת פְּתָחָֽי׃ לה כִּ֣י מֹֽ֭צְאִי מָצָ֣א חַיִּ֑ים וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵֽיְהוָֽה׃ לו וְֽ֭חֹטְאִי חֹמֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ כָּל־מְ֝שַׂנְאַ֗י אָ֣הֲבוּ מָֽוֶת׃
֍ ֍ ֍
(לב) וְעַתָּה בָנִים, כיון שהתבאר שדרכי החכמה הם דרכי ה', ועל דרכים אלו נוסדו העולמות כולם, שִׁמְעוּ לִי לקבל את הדברים, וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ – אשרי מי שישמור את הדרכים הללו בליבו.
(לג) הגם שקשה לכם לשמור את חוקי החכמה, כיון שאין להם מופתים וראיות בשכל בני האדם, ולב האדם מתנגד בטבעו לחוקי החכמה, ניתן לתקן זאת על ידי ששִׁמְעוּ מוּסָר, שהוא יראת ה', וַחֲכָמוּ – ועל ידי המוסר תחזקו את כחות הנפש ותקבלו את חוקי החכמה, וְאַל תִּפְרָעוּ – אל תבטלו את דברי, אלא תלכו בדרכי החכמה הללו.
(לד) ומצייר עתה במליצתו את החכמה כבת מלך היושבת סגורה בהיכלה, ופותחת את דלתותיה לעיתים רחוקות, אומרת החכמה, אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי, ורוצה להשיג את דְרָכַי, לִשְׁקֹד [-להתמיד ולשהות] עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם, לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי – להמתין לזמן שיפתח ההיכל ותימצא לו החכמה בעת שתתראה דרך הפתח.
(לה) כִּי מֹצְאִי – מי שימצא אותי בעת פתיחת הפתח, מָצָא חַיִּים – ימצא גם את חיי הנפש וגם את חיי הגוף, וַיָּפֶק [-יוציא] רָצוֹן מֵה', כי ה' ירצה בו.
(לו) וְחֹטְאִי – אבל החוטא נגד חוקי החכמה, חֹמֵס נַפְשׁוֹ – עושה מעשה חמס לנפש שבתוכו, כי כל חיות הנפש תלויה בחכמה, כָּל מְשַׂנְאַי – כל מי ששונא את החכמה ומשניאה על אחרים, אָהֲבוּ מָוֶת, כיון שהחכמה היא החיים, השונא אותה אוהב את המוות, ושונא את החיים.
