ד גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹֽא־אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּֽי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי׃ ה תַּֽעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י ׀ שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹֽרְרָ֑י דִּשַּׁ֥נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה׃ ו אַ֤ךְ ׀ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃
֍ ֍ ֍
(ד) אחר כך נרדף דוד על ידי שאול, עד שהיה בזמנים מסוימים בסכנות עצומות, ועל כך אומר, גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, במקומות שהיה כפסע ביני לבין המוות, לֹא אִירָא רָע – לא אפחד שתבוא עלי רעה, כִּי אני רואה שאַתָּה עִמָּדִי, וכמו שה קטן ההולך עם הרועה, שאינו מתיירא מחיות טורפות, שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי, בדומה לרועה הנוטל עמו מקל קטן להנהיג את השה בדרך ישרה, ומשענת גדולה להבריח בה חיות טורפות, כך היסורים שבאו עלי היו כדי להנחות אותי בדרך ישרה, וה' עומד לימיני תמיד להצילני מיד רודפי, ושני דברים אלו הם שינחמו אותי בהליכתי במקומות סכנה, ועל ידם אבטח בה' תמיד.
(ה) וכאשר העלהו ה' לגדולה, שכל ישראל קיבלוהו עליהם למלך, אז כבר לא נדמה עוד כשה האוכל על הארץ, אלא תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן לאכול עליו בדרך חשיבות וגדולה, ודבר זה היה נֶגֶד צֹרְרָי, שהם בית שאול שלא רצו לקבל עליהם את מלכותי, אך לא יכלו לעכב ולמנוע זאת, דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כי נמשחתי למלך בשמן המשחה, והתקבלה מלכותי על כל ישראל, ומעתה איני שותה עוד מים, כשה, אלא כּוֹסִי רְוָיָה – שותה בכוס יין מלכות רב.
(ו) מכל מקום, כל ענין המלכות היה בעל כרחי ושלא מרצוני, כי לי היה טוב יותר להמשיך להתבודד עם ה', ולכן אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי – הטוב והחסד שעשית עימי לתת לי מלכות וגדולה, הרי הם כרודפים אחרי כָּל יְמֵי חַיָּי, כי לא בא לי הדבר בבחירתי ומרצוני, ולכן גם עתה, שבעל כרחי נעשיתי מלך גדול לא תסור נפשי מהתבודדותה הפנימית ודביקותה בה', וְשַׁבְתִּי בהשקט ובמנוחה גם עתה בְּבֵית יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים, כי זו תכלית רצוני. ורמז בכך גם שעתה הוא רואה שכל הרדיפות שרדפו אותו אויביו היו באמת טוב וחסד, כי על ידם הגיע אל המלוכה, כרצון ה', ומכל מקום עיקר ישיבתו תהיה בבית ה', כי לא יעזוב את עבודתו ויראתו.
