ו זֶ֭ה דּ֣וֹר דֹּֽרְשָׁ֑ו מְבַקְשֵׁ֨י פָנֶ֖יךָ יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ ז שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽ֭הִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד׃
֍ ֍ ֍
(ו) ואמנם שנים רבות לא היו בני אדם כאלו בעולם, וכיון שלא נמצאו אפילו יחידים בדרגה גבוהה זו, רחוק הדבר שימצא דור שלם שיהיו כולם בדרגה זו, אך הנה זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו – נמצא עתה דור שכולם דורשי ה', מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ הנמצאים במדרגת יַעֲקֹב, שבעת שראה את מחזה הסולם שבו עלו וירדו מלאכי אלהים, ונרמז בכך החיבור בין בני האדם שבארץ לבין האלהים, באותו זמן ה' ניצב עליו ונעשה יעקב בעצמו מרכבה לשכינה, וכעת נמצא דור שכל אנשיו הם בדרגה זו של יעקב לענין זה שהם ראויים להתחבר אל האלהים ולעלות בסולם הרוחני אל ה', סֶלָה [-מילה זו מורה על סיום הענין].
(ז) לאחר שביאר שאנשי הדור הזה התעלו ועלו במדרגתם להלך לפני ה', אם כן ראוי הדבר שגם ה' יוריד את שכינתו לארץ, להשרותה בין אנשי הדור הזה, לשכון תחת כנפי הכרובים שבקדש הקדשים, ועל כך אומר, שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם – אתם, שערי בית המקדש, הרימו את ראשיכם מרצונכם להפתח [לשון 'שאו' מורה על עשיה מרצון], וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם – ויפתחו בעל כרחם [שזו משמעות לשון 'הנשאו'] גם השערים המובילים מעולם לעולם, והיינו מהעולם העליון אל העולם התחתון, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, הוא ה' המולך על כל הכבוד שיש בבריאה, כי הכל בא ממנו, ומלכותו מושלת בכל. ואמר לשון 'הנשאו' המורה על פתיחה בכח ובעל כרחם, כי בבחינה זו נפתחו עתה שערי העולמות מצד שה' הוא המושל עליהם, והכל יראים ממנו, וינשאו הפתחים בכח מחמת יראת ה'.
