(ו) ה֖' מֵמִ֣ית וּמְחַיֶּ֑ה מוֹרִ֥יד שְׁא֖וֹל וַיָּֽעַל׃ (ז) ה֖' מוֹרִ֣ישׁ וּמַֽעֲשִׁ֑יר מַשְׁפִּ֖יל אַף־מְרוֹמֵֽם׃ (ח) מֵקִ֨ים מֵֽעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְי֔וֹן לְהוֹשִׁיב֙ עִם־נְדִיבִ֔ים וְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד יַנְחִלֵ֑ם כִּ֤י לַֽה֙' מְצֻ֣קֵי אֶ֔רֶץ וַיָּ֥שֶׁת עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל׃ (ט) רַגְלֵ֤י חֲסִידָו֙ יִשְׁמֹ֔ר וּרְשָׁעִ֖ים בַּחֹ֣שֶׁךְ יִדָּ֑מּוּ כִּי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ יִגְבַּר־אִֽישׁ׃
֍ ֍ ֍
(ו) על כל הטענות הללו משיבה חנה ומבארת את אופן ההשגחה האמיתי, ומיישבת את כל הקושיות הללו, מסופן לתחילתן: ה' הוא שמֵמִית את בניה של אותה 'רבת בנים', וּמְחַיֶּה את בני העקרה. מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל – וכיון שהוא שממית את האנשים, הוא גם מעלה אותם משם בתחיית המתים.
(ז) ה' מוֹרִישׁ – ה' הוא שגורם עניות לעשיר, וּמַעֲשִׁיר את העניים, מַשְׁפִּיל את הגיבורים, אַף מְרוֹמֵם את החלשים.
(ח) מֵקִים מֵעָפָר את האדם הדָּל, מֵאַשְׁפֹּת, שזהו מקום שפל יותר מהעפר, יָרִים אֶבְיוֹן, שהוא גרוע מה'דל', ואפילו אותו מרומם ה' כרצונו, עד כדי כך שמגיע לגדולה כזו, לְהוֹשִׁיב את אותו שהיה אביון עִם נְדִיבִים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם – יתן להם מלכות, והם ינחילו זאת אף לבניהם. ובכל הדברים הללו אין משום 'שינוי' בהנהגת ה', והטעם לכך: כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ – ה' יצק ויסד את קיום העולם על השגחתו, שאם יסלק ה' את ההשגחה אפילו לרגע אחד, יחזור כל העולם לתוהו ובוהו, וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל – ועל יסוד זה של ההשגחה הפרטית הקים את כל קיום העולם, ונמצא איפוא שאין השינויים הנראים לעינינו שינויים בהנהגת ה', אלא הם שינויים בהנהגת בני האדם.
(ט) רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר – החסידים שהם משומרים על ידי השגחת ה', יש להם קיום בעולם, וּרְשָׁעִים, שמתרחקים מה' ומהשגחתו, בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ – הרי הם נכרתים מאליהם מחמת החושך [והרי זה כאילו השגחת ה' היא הנר המאיר את העולם, והחסידים המתקרבים אל ה' הרי הם מהלכים באור, והרשעים המתרחקים מהשגחתו, הולכים מעצמם בחושך, אך אין השינוי בה', אלא בבני אדם הבוחרים אם להתקרב או להתרחק מה', על פי מעשיהם], כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ – כי אין לאיש 'כח' עצמי היכול לעזור לו, אלא כל אדם מושפע בכל רגע מה', ואם יופסק ממנו השפע האלוקי, תתבטל מציאותו לגמרי.
