טז וַיֹּֽאמְר֨וּ זִקְנֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה מַה־נַּֽעֲשֶׂ֥ה לַנּֽוֹתָרִ֖ים לְנָשִׁ֑ים כִּֽי־נִשְׁמְדָ֥ה מִבִּנְיָמִ֖ן אִשָּֽׁה׃ יז וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְרֻשַּׁ֥ת פְּלֵיטָ֖ה לְבִנְיָמִ֑ן וְלֹֽא־יִמָּחֶ֥ה שֵׁ֖בֶט מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ יח וַֽאֲנַ֗חְנוּ לֹ֥א נוּכַ֛ל לָֽתֵת־לָהֶ֥ם נָשִׁ֖ים מִבְּנוֹתֵ֑ינוּ כִּֽי־נִשְׁבְּע֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אָר֕וּר נֹתֵ֥ן אִשָּׁ֖ה לְבִנְיָמִֽן׃ יט וַיֹּֽאמְר֡וּ הִנֵּה֩ חַג־ה֨' בְּשִׁל֜וֹ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֗ימָה אֲשֶׁ֞ר מִצְּפ֤וֹנָה לְבֵֽית־אֵל֙ מִזְרְחָ֣ה הַשֶּׁ֔מֶשׁ לִ֨מְסִלָּ֔ה הָֽעֹלָ֥ה מִבֵּֽית־אֵ֖ל שְׁכֶ֑מָה וּמִנֶּ֖גֶב לִלְבוֹנָֽה׃
֍ ֍ ֍
(טז) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי הָעֵדָה, מַה נַּעֲשֶׂה לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים, ורצו להתיר את השבועה על ידי 'פתח', שבשעה שנשבעו לא התכוונו להשמיד את כל השבט, אלא רק את יושבי הגבעה, ושבועתם היתה רק לענין זה שלא יתנו את בנותיהם לאנשי בנימין, ואנשי בנימין יתחתנו עם בנות שבטם, וכעת השתנה הדבר, כִּי נִשְׁמְדָה מִבִּנְיָמִן אִשָּׁה, לאחר שנלחמו עם כל השבט והרגו את כל הנשים, וחשבו מחמת כן להתיר את השבועה.
(יז) וַיֹּאמְרוּ – אך חזרו בהם מ'פתח' זה ואמרו, שאמנם היה זה פתח נכון אם היה השבט עומד בסכנה להיכרת לגמרי, אבל עתה אין הדבר כן, כי הרי יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן – כבר יש להם ירושת פליטה על ידי ארבע מאות האנשים שנשאו את בנות יבש גלעד, וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, ואם כן אין כאן פתח להתיר את השבועה כולה.
(יח) ולכן הכריעו זקני העדה שהשבועה קיימת, וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֵת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ, כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן, ואין היתר לשבועתם.
(יט) וַיֹּאמְרוּ, הִנֵּה חַג ה' – יום שמקריבים בו קרבנות בְּשִׁלוֹ, מִיָּמִים יָמִימָה – קבוע בכל שנה ושנה, אֲשֶׁר שילה נמצאת מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל, מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה – בצד מזרח של המסילה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה, וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה – ומקומה של שילה הוא מדרום לבונה.
