כ וַתִּקְחִ֞י אֶת־בָּנַ֤יִךְ וְאֶת־בְּנוֹתַ֨יִךְ֙ אֲשֶׁ֣ר יָלַ֣דְתְּ לִ֔י וַתִּזְבָּחִ֥ים לָהֶ֖ם לֶֽאֱכ֑וֹל הַמְעַ֖ט מִתַּזְנוּתָֽיִךְ׃ כא וַֽתִּשְׁחֲטִ֖י אֶת־בָּנָ֑י וַֽתִּתְּנִ֔ים בְּהַֽעֲבִ֥יר אוֹתָ֖ם לָהֶֽם׃ כב וְאֵ֤ת כָּל־תּֽוֹעֲבֹתַ֨יִךְ֙ וְתַזְנֻתַ֔יִךְ לֹ֥א זָכַ֖רְתְּ אֶת־יְמֵ֣י נְעוּרָ֑יִךְ בִּֽהְיוֹתֵךְ֙ עֵירֹ֣ם וְעֶרְיָ֔ה מִתְבּוֹסֶ֥סֶת בְּדָמֵ֖ךְ הָיִֽית׃
֍ ֍ ֍
(כ) [מכאן והלאה זהו משל על הזמן של אחז מלך יהודה והלאה, שעבדו עבודה זרה בפרהסיא, ולשם אלוהות] וַתִּקְחִי אֶת בָּנַיִךְ וְאֶת בְּנוֹתַיִךְ, שבאמת היו הם ילדים שלך, אֲשֶׁר יָלַדְתְּ לִי – ייחסת אותם אלי, אך באמת לא היו בני אלא ילידי זנותך, וַתִּזְבָּחִים לָהֶם לֶאֱכוֹל, הַמְעַט מִתַּזְנוּתָיִךְ – אך ילדי זנות אלו היו מועטים מידי עבורך.
(כא) וַתִּשְׁחֲטִי אֶת בָּנָי האמיתיים, וַתִּתְּנִים לצלמייך, בְּהַעֲבִיר אוֹתָם לָהֶם [וכמו שנאמר על אחז מלך יהודה (מלכים ב' פרק ט"ז פסוק ג') "וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"].
(כב) וְאֵת [-ועל ידי] כָּל תּוֹעֲבֹתַיִךְ וְתַזְנֻתַיִךְ, הגעת לכך שלֹא זָכַרְתְּ כלל אֶת יְמֵי נְעוּרָיִךְ, בִּהְיוֹתֵךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֵךְ הָיִית, כי אם היית זוכרת זאת, היית חוששת שאשיב אותך למקומך הראשון [וכך ישראל שכחו שה' הוציאם ממצרים מבית עבדים, ותלו את הכל במקרה, ולכן לא חששו שישובו למצבם הראשון].
