ו בְּ֭רָכוֹת לְרֹ֣אשׁ צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס׃ ז זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה וְשֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב׃ ח חֲכַם־לֵ֭ב יִקַּ֣ח מִצְוֹ֑ת וֶֽאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃
֍ ֍ ֍
(ו) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק – העושה מעשי צדק, בדברים שבין אדם למקום, כולם מברכים אותו, כיון שמעשיו הטובים מורידים שפע רוחני לכל העולם [וכאילו כולם מניחים ידיהם על ראשו ומברכים אותו], וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס, כלומר, הרשע העושה מעשי חמס, שהם היפך הצדק, לא רק שאין אחרים מברכים אותו, אלא אפילו הוא עצמו משתדל להסתיר את מעשיו, המביאים על העולם כולו קללה ולא ברכה.
(ז) זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה – לא רק שמו של הצדיק נשאר לברכה לדורות הבאים, אלא אפילו זכרו עומד לברכה, כי בכל פעם שמזכירים את מעשיו הטובים, מברכים אותו. וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב, כי לא רק שאין זוכרים להם לטובה שום מעשה טוב שעשו, אלא גם שמם ירקב מעצמו ויכלה, כי לא השאירו אחריהם שום זכרון חשוב.
(ח) חֲכַם לֵב – מי שמתנהג תמיד על פי חוקי החכמה, ואף שבדרך כלל טבע הלב מתנגד לחוקי החכמה ומושך את האדם לתאוות העולם, וצריך האדם להלחם ביצרו, אך 'חכם לב' זה הכניע כבר את יצריו והורגל בדרכי החכמה לגמרי, ולכך הוא מכונה 'חכם לב', כי אינו צריך להלחם בתאוותיו, מאחר ולבו מלא בחכמה ולא יתעורר כלל לדברים רעים, הוא אשר יִקַּח מִצְוֹת, ולשון 'לקיחה' מורה על דבר הנלקח על ידי האדם ברצון ובחפץ לב, כי ליבו ברשותו ונכנע מעצמו לטוב, ואינו עושה את המצוה רק כמחויב מחמת ציווי. וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם – ומי שאומר בשפתיו דברי ספיקות על החכמה והמצוות, אף שבפועל הוא עושה את מעשי המצוות כיון שהוא מסופק וחושש שמא הם אמיתיים, אך בשפתיו הוא משמיע דברי ספיקות, כיון שלא גמר בדעתו שדברי התורה הם אמת מוחלטת, יִלָּבֵט – יתייגע ללא תועלת, כיון שאינו בטוח במעשיו.
