יז צָר֣וֹת לְבָבִ֣י הִרְחִ֑יבוּ מִ֝מְּצֽוּקוֹתַ֗י הֽוֹצִיאֵֽנִי׃ יח רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי וַֽעֲמָלִ֑י וְ֝שָׂ֗א לְכָל־חַטֹּאותָֽי׃ יט רְאֵֽה־אֹיְבַ֥י כִּי־רָ֑בּוּ וְשִׂנְאַ֖ת חָמָ֣ס שְׂנֵאֽוּנִי׃ כ שָׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי וְהַצִּילֵ֑נִי אַל־אֵ֝ב֗וֹשׁ כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃ כא תֹּם־וָיֹ֥שֶׁר יִצְּר֑וּנִי כִּ֗֝י קִוִּיתִֽיךָ׃ כב פְּדֵ֣ה אֱ֭לֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָֽרוֹתָיו׃
֍ ֍ ֍
(יז) וכיון שהגעתי לדרגה זו, צָרוֹת – הצרות החיצוניות של עניני העולם הזה אינן מפריעות לי כלל, ואדרבה, את לְבָבִי הִרְחִיבוּ ואני שמח ביסורים, כי כל עניני העולם הזה הבל בעיני. אך זאת אבקש, כי מִמְּצוּקוֹתַי – ממצוקת הנפש הפנימית, שהיא מפריעה ומשביתה אותי מעבודת ה' כראוי, הוֹצִיאֵנִי.
(יח) רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי, והם יהיו לי לכפרת עוונותי, וְשָׂא על ידם לְכָל חַטֹּאותָי.
(יט) רְאֵה אֹיְבַי כִּי רָבּוּ, וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי.
(כ) שָׁמְרָה נַפְשִׁי מאותם אויבים, וְהַצִּילֵנִי שלא יחטיאו אותי, אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ, שהרי אם אבוש אף על פי שחסיתי בך, יהיה בכך חילול ה'.
(כא) ומוסיף ומבקש שלא תהיה השמירה מהאויבים על ידי מלחמות, אלא תֹּם וָיֹשֶׁר הם אלו שיִצְּרוּנִי, כִּי קִוִּיתִיךָ – בזכות שקיויתי רק לישועתך.
(כב) אמנם מוסיף ואומר, אף שאני נמצא בדרגה כזו שלא אכפת לי כלל מעניני העולם הזה, ותפילתי היא רק על הענינים הרוחניים, הרי אין כל ישראל נמצאים בדרגה זו, ולכן עליהם אבקש כי פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו, גם החיצוניות והגשמיות, כי אין כולם במעלה עליונה כזו שלא ירגישו כלל בצרכיהם הגשמיים.
