א לְדָוִ֨ד ׀ שָׁפְטֵ֤נִי יְהוָ֗ה כִּֽי־אֲ֭נִי בְּתֻמִּ֣י הָלַ֑כְתִּי וּבַֽיהוָ֥ה בָּ֝טַ֗חְתִּי לֹ֣א אֶמְעָֽד׃ ב בְּחָנֵ֣נִי יְהוָ֣ה וְנַסֵּ֑נִי צָרְפָ֖ה כִלְיוֹתַ֣י וְלִבִּֽי׃ ג כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י וְ֝הִתְהַלַּ֗כְתִּי בַּֽאֲמִתֶּֽךָ׃
֍ ֍ ֍
פרק כו
במזמור זה יאמר דוד שמעשיו הטובים מתאימים למחשבות הטובות שבלבו, ואינו כאותם צבועים העושים מעשים חיצוניים טובים, וליבם מלא רע, ולכן מתפלל שלא יקרה לו כמקריהם:
(א) לְדָוִד, שָׁפְטֵנִי יְיָ – אתה תאמר מה משפטי וענייני, ואתה יודע שאני צדיק במעשי ובמחשבותי, כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי בעשיית מעשים טובים וישרים, וּבַייָ בָּטַחְתִּי באמונות ומחשבות הלב, בטחון חזק שממנו לעולם לֹא אֶמְעָד.
(ב) ואומר לגבי המעשים הטובים, בְּחָנֵנִי יְיָ וְנַסֵּנִי, כי העושה מעשים טובים מפניות צדדיות, כאשר יתנסה בכך שתהיה לו תועלת ממעשה רע, יניח את מעשיו הטובים, ורק מי שימשיך ויתמיד במעשיו הטובים יתברר שעמד בנסיון, וכנגד המחשבות הטובות אומר, צָרְפָה – תצרוף ותבחן כדרך שבוחנים את המתכות היקרות, את כִלְיוֹתַי וְלִבִּי, לראות שהם נקיים מכל סיג ותערובת של מחשבות רעות.
(ג) ומבאר את הדרך שבה היה תמים במעשיו, כִּי תמיד העמדתי את זכרון חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי, ועל ידי זה עבדתי את ה' מתוך הכרת טובה, ומתוך ידיעה שאני תלוי תמיד בחסדיו, וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ – על ידי שהתבוננתי תמיד באמת האלוהית העליונה, היא גדולת ה' ורוממותו, ובכך עבדתי את ה' מתוך יראת הרוממות, שזו מדרגה גבוהה יותר.
