יא כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י אֱד֔וֹם וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־רָדְפ֨וֹ בַחֶ֤רֶב אָחִיו֙ וְשִׁחֵ֣ת רַֽחֲמָ֔יו וַיִּטְרֹ֤ף לָעַד֙ אַפּ֔וֹ וְעֶבְרָת֖וֹ שְׁמָ֥רָה נֶֽצַח׃ יב וְשִׁלַּ֥חְתִּי אֵ֖שׁ בְּתֵימָ֑ן וְאָֽכְלָ֖ה אַרְמְנ֥וֹת בָּצְרָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יא) כֹּה אָמַר ה', עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם, שהם עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – וכי לאחר שהוסיפו על כך פשע רביעי, לא אעניש אותם, ומבאר מה היה הפשע הרביעי, עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו בעת חורבן בית המקדש הראשון, וְשִׁחֵת רַחֲמָיו. וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ בעת חורבן בית המקדש השני [כי הרומאים נחשבים לבני אדום], וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח, כי במשך כל שנות הגלות רדפו והרגו את היהודים.
(יב) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּתֵימָן, אשר בארץ אדום, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בָּצְרָה, שהיא בירת אדום [ובמקומה נבנתה העיר רומי].
