השער הרביעי, שער הבטחון
פרק חמישי
[המשך החילוקים שבין הבוטח בה' לבין מי שאינו בוטח בו, לענין ביקוש הפרנסה:] ו. הבוטח באלוקים אהוב הוא על כל כתות בני האדם, ודעתם נוחה עליו, מפני שהם בטוחים שלא יזיק להם, וליבם שלם מחמתו, ולא יפחדו ממנו כלל. והוא גם כן בטוח ורגוע ואינו פוחד מאחרים, מפני שהוא יודע שתועלתו ונזקו אינם תלויים ביד שום נברא ולא ביכולתו, ועל כן איננו מפחד שיזיקו לו, כפי שאיננו מקווה שיועילו לו. וכשהוא בטוח מהם, והם בטוחים ממנו, יאהבם ויאהבוהו.
אבל מי שאיננו בוטח באלוקים, אין לו אוהב ולא מרחם עליו, מפני שהוא בכל עת חומד אותם ומקנא בם, וחושב שכל דבר טוב שבא אליהם הוא על חשבונו, ושמזונותיהם לקוחים ממזונו, וכל מה שנמנע ממנו מתאוותיו הוא בגללם, וכן הוא חושב שהאחרים יכולים לסייע לו להשלים את רצונותיו. ואם תבוא עליו רעה או פגע בממונו או בבניו, יחשוב כי הדבר אירע לו מחמתם, ושבידם להעביר הנזק ולדחות הרעה מעליו. וכיון שהוא חושב כך, הרי הוא מואס בבני אדם אחרים, ומדבר עליהם, ושונא אותם, ובסופו של דבר הוא הנמאס גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, וכמו שנאמר "עקש לב לא ימצא טוב".
