השער הרביעי, שער הבטחון
פרק חמישי
[המשך החילוקים שבין הבוטח בה' לבין מי שאינו בוטח בו, לענין ביקוש הפרנסה:] ז. הבוטח באלוקים לא יצטער כשלא יקיימו את בקשתו, ולא יאסוף ממון שבידו, ואינו חושש למזונות שיצטרך בעתיד. והטעם לכך, כי לא יעלה על לבו לדאוג מה יהיה למחרתו, מפני שאינו יודע מתי הוא יום הסתלקותו, ובוטח באלוקים שיאריך את ימיו, ושיזמין לו פרנסתו לכל ימיו, אך איננו שמח בדבר העתיד לבא וגם אינו מצטער עליו, וכמאמר הפסוק "אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום", ואמר בן סירא: "אל תצר צרת מחר, כי לא תדע מה ילד יום, מחר יבא ואיננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו", כלומר, יתכן שידאג האדם על דבר העתיד לבא לאחר זמן, ולמחרת כבר ימות, ונמצא שבעודו חי הצטער ודאג על דבר שלא יקרה כלל בחייו. אבל דאגתו וצערו של אותו אדם הבוטח בה' הם רק על מה שהוא מקצר בו מחובות הבורא, ומשתדל לקיים חובות אלו בין הגלויים ובין הנסתרים, מפני שהוא חושב תמיד על יום מיתתו, ומתוך שהוא חושש שיבוא פתאום יום מותו, הרי הוא מוסיף לו השתדלות וזריזות להכין צידה לאחריתו, ולא יתבונן יותר מידי בצרכי העולם הזה, ועל זה אמרו חז"ל "שוב יום אחד לפני מיתתך", והיינו שישוב היום בתשובה, שמא ימות למחר, וכן בכל יום ויום, ונמצא כל ימיו בתשובה.
ולעומת זאת האדם אשר איננו בוטח באלוקים, יצטער פעמים רבות מחמת נזקי העולם הבאים עליו, ועל כך שימנעו ממנו רצונותיו, ויאסוף ממון רב ככל יכולתו, כאילו הוא בטוח שיחיה לעולם ואין עליו פחד שמא ימות, וכאילו ימיו לא יתמו וחייו לא יכלו, איננו זוכר אחריתו ומתעסק בעניני העולם הזה, איננו מעיין בענין תורתו ואינו מכין צידה לעולם הבא. וכאשר יוכיחו אותו על כך, יאמר שרק כאשר יהיה לו ממון כדי פרנסתו ופרנסת אשתו ובני ביתו עד סוף ימיו, אז תנוח נפשו מדאגות העולם ויתפנה לקיים את חיוביו כלפי ה'. ואנשים אלו מכונים 'כת בעלי המשכונות', כיון שהם דומים לאדם המוכר בהקפה אך נוטל משכון מהקונה מחמת שאינו מאמין לו, וכך בני אדם אלו אינם מאמינים שה' יכול לפרנסם תמיד ובכל מצב, וכאילו נוטלים ממנו 'משכון' על כך, על ידי שאוספים לעצמם ממון רב, כדי שיהיו בטוחים בפרנסתם לעתיד.
