השער הרביעי, שער הבטחון
פרק רביעי
יש פעמים שהקב"ה מסבב את פרנסתם של בני אדם רבים על ידי אדם אחד, להבחין בזה האם ימשיך אותו אדם לעבוד את ה' או שימרה את פיו, ודבר זה יתכן במושל, המפרנס את שריו ועבדיו ומשפחותיהם, וזהו אחד מהניסיונות הגדולים ביותר שיש לבן אדם.
ואדם כזה, שדרכו עוברת פרנסתם של אנשים רבים, אם אינו חכם, יטעה בשלש טעויות: א. שהוא מקבץ ממון בדרך רעה ואסורה, ואינו מבין שאם היה מבקש אותו בדרך כשרה וראויה לא היה נחסר לו כלום, והיה מתקיים בידו גם ענין העולם הזה, וגם ענין העולם הבא, כי לא היה צריך לעבור איסורים. ב. הוא חושב שכל הממון שמגיע לידו הוא לצורך עצמו, ואינו מבחין שהממון שבא לידו מתחלק לשלשה חלקים, 1. הממון המיועד לפרנסת גופו, ודבר זה מובטח לכל אדם עד סוף ימיו. 2. ממון המיועד לתלויים בו, כמו אשתו, בניו, עבדיו ומשרתיו, ואין זה מובטח לכל הברואים, אלא רק לבני אדם מיוחדים ובתנאים מיוחדים, כפי שתגזור חכמת ה' יתברך. 3. ממון שאין בו צורך לאדם כעת, והוא אוספו ושומר עליו, עד שיאבד ממנו או שיוריש אותו לאדם אחר. והטפש חושב שכל הממון הוא לצורך עצמו, ורודף אחריו תמיד, ואינו מבין שיתכן שהוא אוסף ממון שיגיע בסוף לאדם אחר, וכגון שהוא ימות ואשתו תתחתן עם אדם אחר שיזכה בכל הממון, או שאדם אחר יהרוג אותו ויטול את כל ממונו, וכדומה. ג. כאשר הוא מפרנס את האחרים התלויים בו, מרגיש שהוא עצמו מיטיב איתם, ומזכיר להם זאת ורוצה שיודו לו וישבחו אותו, ויתגאה וירום לבבו, ויחשוב שאם לא היה נותן להם פרנסתם, לא היו מתפרנסים. ונמצא שהוא מתייגע לריק בעולם הזה, ומפסיד שכרו לעולם הבא.
אבל החכם נוהג בכל הדברים הללו כראוי, ובטחונו בה' גדול מבטחונו בנכסיו, וכך יגיע לכך שיכבדוהו הכל בעולם הזה, ושכרו שמור לו לעולם הבא.
