השער הרביעי, שער הבטחון
פרק רביעי
יש בני אדם שמשתדלים לקנות ולהרבות ממון לעצמם אף שאינם זקוקים לו, רק מחמת אהבת הכבוד מבני אדם, ולעשות להם שם ופרסום, ואין מספיק להם ממנו שום דבר. ודבר זה, שהם חושבים שבעל הממון ראוי לכבוד, זו סכלות בהבנת הדברים הראויים לכבוד בעולם הזה ובעולם הבא. והסיבה שאותם אנשים חושבים כך, היא כיון שהם רואים שעמי הארץ מכבדים את בעלי הממון, והטעם שהם מכבדים אותם, כיון שהם חומדים את הממון שבידם, ורוצים למושכו אליהם, ומקוים שעל ידי שיכבדו את העשירים יגיע אליהם מממונם. ואם היו אותם עמי הארץ מתבוננים, היו מבינים כי אין ביכולת אותם העשירים לתת ממון ולא למנוע ממון, אלא הכל תלוי ברצון ה' וגזירתו, ואילו היו יודעים ומבינים זאת, לא היו מקוים לעזרתם של בני אדם אחרים, וממילא לא היה ראוי אצלם לכבוד אלא מי שייחדהו הבורא במעלות משובחות.
ומפני שאותם עמי הארץ נוהגים בסכלות בכבדם את בעלי הממון, הוסיף להם הבורא סכלות בהשתדלותם, ונפלו בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם להשיג ממון, ועזבו את הדברים שהם חייבים לעמול עליהם, והיינו השלמת חובותיהם כלפי הבורא יתברך, וההודאה לו על טובותיו אליהם, אף שאם היו עושים כן היתה להם יותר תקוה להשיג ממון, כמו שנאמר "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד", וכן נאמר "והעושר והכבוד מלפניך".
