השער הראשון – שער הגאווה
האדם שהוא זך במעשיו, ולא יתגאה ולא יהלל עצמו כיון שהוא יודע שיש עבירה בדבר, אז יבוא היצר הרע ויערוך עוד מלחמה להפילו ללכדו ברשתו, ויורה היתר ויסביר לו סברות שיש לו מצווה ושכר על מה שמתהלל ומתפאר. וכך יאמר לו היצר: "כבר הגעת למעלת חכמה וחסידות, וראוי לך להתרצות ולהשתדל למצוא חן בעיני העולם ולהחניף להם, לגלות להם חכמתך וצדקתך כדי שיאהבוך". ולפי האמת סברא זו עצמה היא ענף מן הגאווה. ואמנם, אם האדם לא יתהלל לפני בני אדם, ולא ישתדל למצוא חן בעיניהם בעשותו מעשיו הטובים, ואף על פי כן אוהבים אותו – זו ראיה גדולה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו, ונתן לו אהבה בלבות בני אדם, וְשָׂם לו שֵׁם טוב על לשונם. ואמנם אין זה כלל מוחלט, כי יש בני אדם האהובים על הבריות ומכל מקום הקדוש ברוך הוא שונאם, כשאינם מקיימים את המצוות, כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא את לומדי תורה ומקיימי מצוותיה.
