השער השני – שער הענווה
המשך הדברים שהענוה ניכרת בהם: ה: כשמוכיח את עצמו במה שעשה רעה לאדם במעשים או בדברים, ואינו צריך לאותו אדם לשום דבר, ואינו מקווה לקבל טובה ממנו; וילך מעצמו בלתי הפצרת אחרים ומבקש ממנו מחילה, ומכניע עצמו מלפניו, ומתקן את עיוותו, ומדבר לו תחנונים – גם זה סימן לענווה.
ו: שינהג בענווה בדברים רכים, כמו שנאמר במשלי "מענה רך ישיב חמה". ובקול נמוך, כי זה מדבר השפלות. ולא יתעסק בנוי המלבושים ותכשיטים. ולא יתעסק בתענוגים, כעניין שנאמר "צדיק אוכל לשובע נפשו".
כל אלו הם סימני הענווה.
