השער השני – שער הענווה
הרבה ענפים טובים צומחים משורש הענווה:
העניו הוא סבלן, ומהסבלנות יבוא שלום. ובענווה ישקיט כעס של אדם הכועס עליו, כמו שנאמר "מענה רך ישיב חמה", והשלום זו מידה טובה מאוד. העניו יש לו חן, שנאמר "ולענוים יתן חן". העניו תפילתו מקובלת לפני הקדוש ברוך הוא, כי הוא מעביר על מידותיו.
העניו זוכה להתחכם, כי ייכנע לפני חכמים ומתאבק בעפר רגליהם, ונאמר "הולך את חכמים יחכם". העניו, מרחמים עליו מן השמים, שנאמר "ומודה ועוזב ירוחם". העניו בורח מן הגדולה ומן הכבוד, ובזה תלויה מידת הצניעות. העניו שמח בחלקו שחלק לו הקדוש ברוך הוא, הן רב הן מעט, שנאמר "טוב מעט לצדיק". ובזה ישקוט לבו מטרדת העולם הזה, ומתוך כך לבו פנוי לתור בחכמה ובעבודת הקדוש ברוך הוא.
