השער הששה עשר – שער העצלות
ראה איך העצל רחוק מן המידות הטובות, ואינו מועיל כלום לשליחות, כחומץ שאינו מועיל לַשִּׁנַּיִם , שנאמר במשלי, 'כחומץ לַשִּׁנַּיִם וכעשן לעיניים, כן העצל לשולחיו'.
עוד נאמר במשלי, 'חכם עצל בעיניו, משבעה משיבי טעם'. פירושו של זה הפסוק כך הוא: מלך שיש לו רצים ושלוחים הרבה, ועשו כולם שליחותו של מלך, וגם השיבו דבר למלך כשחזרו משליחותם. אבל אחד מעבדי המלך היה איש עצל, ומערים לומר 'חולה אני', ונח ואכל משולחן המלך. וכשהוא רואה שחבריו באים יגעים מטורח הדרך, אז הוא מחזיק עצמו חכם בעיניו מכל חבריו, שלא היה צריך להתייגע כמותם. אבל שטות הוא בידו, שהרי המלך ישלם גמול לפקחים, שהיו משיבים לו טעם. אבל העצל – לא יחוש לו. כללו של דבר: העצל אינו שווה, לא לעולם הזה ולא לעולם הבא, כי מֵיאנו ידיו לעשות טוב.
