השער התשיעי, שער הפרישות
פרק ראשון
וביאור הצורך בפרישות הכללית הנוהגת בכל בני האדם, כיון שעיקר בריאת האדם היא כדי לנסותו בנסיונות העולם הזה, ועל ידי זה תזדכך נפשו ויגיע למעלת המלאכים. ואופן הנסיון הוא בכך שהאדם נצרך – בעבור קיום גופו ומשפחתו – לאכילה ושתיה וחיי נישואים, אמנם כאשר מתגבר היצר על השכל, נוטה האדם להרבות בתאוות ותענוגים אלו יותר מכדי צורכו, ומגיע להפסד עניינו והריסת גופו, ולכן צריך האדם למידת הפרישות, כדי שיהיה גופו מתקיים בסדר הנכון ובאופן המשובח.
וכדי שיידעו בני האדם את ההנהגה הראויה, קיימים בעולם פרושים גמורים, המתבדלים מכל עניני העולם הזה ותאוותיו, אך דרך זו אינה ראויה אלא ליחידים, ולא לכל העולם, כי ה' ברא את העולם כדי שיתקיים ויתיישב, ולא כדי שיהיה תוהו ובוהו, ולכן אין הפרושים אלא מיעוט בעולם, וכשם שבכל עניני החכמה והמלאכות יש עמים שונים המתמחים בדברים שונים, ולא נבראו הכל בתכונת חכמה אחת ומלאכה אחת.
