השער התשיעי, שער הפרישות
פרק שביעי
אף על פי שמצאנו עניני פרישות גם אצל הקדמונים המוזכרים בתורה, יש הבדל בין הפרישות שלהם לפרישות שלנו. כי הקדמונים, כמו חנוך, נח, אברהם יצחק ויעקב, איוב ורעיו, היה שכלם זך ויצרם חלש, ונפשותם היו נמשכות אחר שכלם, והמעט מן המצוות היה מספיק להם בהשלמת עבודת האלקים עם אמונת לבם לאלקים, ולכן לא היו צריכים אל הפרישות היוצאת מהדרך השוה התורנית.
וכאשר ירדו בניהם אל מצרים, וגרו בה בימי יוסף כשבעים שנה בשלוה, וחזקה תאותם וגדלה תשוקתם וגבר יצרם על שכלם, נצטרכו מן הפרישות אל מה שיהיה הפך תאותם ויעמוד כנגד יצרם. ולכן באותו זמן הוסיף להם הבורא מן המצוות, ודבר זה עזר להם במקום הפרישות הראויה להם, כפי תכלית יכולתם, ופחות ממנה.
וכאשר כבשו את ארץ כנען ונכנסו בה, והתנעמו בטובה, בקשו להתענג על עניני העולם הזה, במאכל ובמשתה, בבנין הארץ ושאר תאוות. וככל שהוסיפה הארץ להתיישב, הוסיף השכל להחרב, וככל שנוספו התאוות והתחזקו, נחלש השכל והתאחר מהשיג העצה הנכונה, ולכן באותה תקופה היו צריכים פרישות חזקה יותר, אשר על ידה יעמדו כנגד תאוותיהם, כדרך הנזיר ומנהג בני הנביאים.
