השער העשרים ושנים – שער השקר
[המשך חלקי השקר:] ז. המטעה את חבירו ואומר לו שעשה עמו טובה או דיבר עליו טובה, ובאמת לא עשה, על זה אמרו חז"ל שאסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של גוי. ויש בזה חטא, כי אנו חייבים לדבר דברי אמת, כי הוא מיסודי הנפש.
ח. המשתבח במעלות שאינן נמצאות בו, זהו חטא גדול, ואפילו אם היה אמת. כי כשמהלל נראה מדבריו שלא עשה צדקותיו ונדיבותיו לשם שמים אלא לשם עצמו ולתהילה. ואמרו חז"ל מי שמכבדים אותו בני אדם מחמת שהם סוברים שהוא יודע שתי מסכתות, ובאמת אינו יודע אלא אחת, חייב לומר להם: 'איני יודע רק אחת'. כל שכן שאסור לו לכזב ולהתפאר במעלות שאין בו.
