השער העשרים ושבעה – שער התורה
התורה מביאה את האדם לידי מעשים טובים וזכות, כי כאשר הוא עוסק בתורה, ונודע לו עונש העבירות וזכות המצוות, אז נותן אל לבו לעשות הטוב. ויגיעת התורה משכחת ומונעת אותו מן העוון. אבל הבטלה גוררת את העון, ומורידתו לשאול.
לכן יהא זריז לעסוק בתורה תמיד, יומם ולילה, ואף כשהוא הולך בדרך או שוכב במיטתו. ואם אינו יכול ללמד בפה, יחשוב בלבו על מה שלמד, ויהא דעתו על לימודו שלא יסיח דעתו מלימודו, ובכך הוא מקיים 'והגית בו יומם ולילה', שהרי לא נאמר 'ודברת בו יומם ולילה' אלא 'והגית בו', והגיון אינו אלא בלב. ועל זה נאמר: 'ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך'. וזהו שנשתבחו רבותינו זכרונם לברכה, שלא הלכו ארבע אמות בלא תורה, או שהיו לומדים וגורסים, או שהיו מחשבים בלבם בשמועתם או בלימודם.
