השער השביעי, שער התשובה
פרק ראשון
ביאור מהות התשובה: טעם התשובה הוא התקנת האדם לעבודת הבורא יתברך, אחרי שיצא מעבודה זו וחטא בה, והשבת מה שאיבד ממנה, אם בעבור סכלותו באלקים ובעניני עבודתו, או שגבר יצרו על שכלו, או להתעלמותו ממה שהוא חייב בו לאלוקים, או בעבור התחברותו לחברים רעים שפיתוהו וחטא בעבורם וכיוצא בזה, כמו שאמר החכם 'בני אם יפתוך חטאים אל תֹּבֵא'. והיציאה מעבודת הבורא תיתכן בשני דרכים: או באופן שנמנע האדם מלעשות את ציווי ה', או באופן שעושה את הדברים שציוה ה' שלא לעשותם, בכוונה להמרות את רצון ה'. ואם תהיה יציאתו מעבודת ה' בעזיבת מה שציוה הבורא לעשותו בלבד, אופן תשובתו יהיה בהשתדלו במעשה הנכון והדבקו בגדרי התשובה, אשר יבוארו בהמשך שער זה. ואם היתה יציאתו מעבודת ה' בכך שעשה מה שהזהיר הבורא מעשותו, אופן התשובה יהיה בכך שישמר מלחזור אל סוג המעשה ההוא, וישתדל לעשות הפכו, עם הדבקו בגדרי התשובה ותנאיה, אשר יבוארו בהמשך שער זה.
